לוחם הכומתות הירוקות על הלחימה לצד יחידות ספצנאז של צבא רוסיה
by שי לויבשנת 2001 היה מארק גיוקוניה לוחם ביחידה מובחרת של צבא ארה"ב שמוכרת בשם "הכומתות הירוקות". יחד עם חבריו הוא נשלח למשימה באזור הגבול שבין סרביה לקוסובו.
באותו האזור ממש, פעלו גם יחידות צנחנים וספצנאז – המובחרות של צבא רוסיה. התפקיד שלהם היה לשבש את הפעילות של המורדים האלבנים שם.
המשימה הזו נמשכה שישה חודשים והכוחות המיוחדים של ארה"ב ורוסיה שיתפו פעולה בביצוע שלה, דבר שנשמע מוזר מאוד, נוכח המתיחות בין הצבאות כיום. אז, הם הלכו ממש "יד ביד" במרחבים ההרריים והמיוערים סביב קוסובו.
בימים אלו יוצא לאור ספרו של גיוקוניה, שנזכר במפגש שלו עם לוחמי הספצנאז הרוסים. הוא מספר שתחילה כלל לא ידעו שהחיילים הרוסים היו מהספצנאז, שהיו בטוחים שמדובר בחיילים מיחידות מוטסות שנשלחו במסגרת המשימה של האו"ם.
יש לציין שהספצנאז הוא שם כולל ליחידות המיוחדות ברוסיה. בצבא, בשירותי המודיעין, משטרה ועוד. יחידת אלפא ויחידת "וימפל" נחשבות לעילית בעולם הכוחות המיוחדים הרוסי, כאשר הראשונה שייכת ל-FSB שזה שרות הביון ויורשו של ה-KGB. וימפל שייכת לאותו הגוף ומבצעת משימות גם עבור ה-GRU, המודיעין הצבאי.
לדברי גיוקוניה, יום אחד החיילים הרוסים עשו את מה שכינה "מופע הספצנאז". הכוונה שלו לאימונים ומדים שהוחלפו. רק אז הבין שהוא מבצע משימות עם העילית של הכוחות המיוחדים ברוסיה.
לפחות באופן רשמי, זו גם הייתה הפעם הראשונה שכוחות מיוחדים מארה"ב ורוסיה שיתפו פעולה, כש"מפעילים" כפי שהלוחמים מכונים בשתי המדינות, יצאו יחד למשימות מגוונות. סביר להניח גם שבשלב הזה כבר היה שיח בין הלוחמים שהבהיר להם מי זה מי.
על פי הספר, שיא הפעילות של הכוחות המשותפים היה כאשר ביצעו פשיטה על בסיס של המורדים האלבנים, אחרי שיצאה משם תקיפה שהביאה למותו של חייל רוסי. את מיקום הבסיס הם מצאו אחרי שהצליחו ללכוד מורד ו"לסחוט" ממנו את המידע בחקירה מהירה.
לבסיס המורדים הם הגיעו יחד על גבי רכבים משוריינים, אחרי הפריקה מהם הלוחמים הרוסים והאמריקאים הסתננו למקום דרך איזור מיוער וכאמור, תקפו את המחנה יחד כולל תפיסה של כמה שבויים.
בספר גיוקוניה מספר על שנות השירות שלו בכומתות הירוקות, בין השנים 1996 ל-2011. לדבריו הפעילות המשותפת הייתה אחת מהנקודות המעניינות, ועל הקולגות מרוסיה הוא מציין בספר שיש להם "טקטיקות מלהיבות, אינסטינקטים מעולים ואינטואיציה גבוהה".
עוד ציין בספרו שמדובר בלוחמים עם משמעת מאוד גבוהה שדאגו כל הזמן לניקוי ותחזוקת כלי הנשק שלהם, שהיה להם כושר מצוין ויכולות ירי גבוהות. "היה לנו הרבה כבוד לקשוחים המטורפים האלה", סיכם.