"אני מתפלל כדי להתקרב לכוח העליון, למקור של המטריקס"

הנרי דוד לא מתעניין ברשתות חברתיות ("אם אני לא יכול להיות שחקן בלי פייסבוק, אז לא אהיה שחקן"), בז לטלוויזיה ("לרוב הצופים בארץ אין טעם משובח"), וחולם על מהפכה ("העולם שלנו צריך שינוי מהיסוד") • מתי בפעם האחרונה

מתי בפעם האחרונה

מתי בפעם האחרונה פחדת מאוד?

"אני מפחד בכל יום. אני מפחד מכל מיני דברים. יש בי פחד ממוות, פחד שלא אוכל לתת למשפחה שלי בסיס ראוי. אם לא הייתי מפחד, לא הייתי עושה כלום. חוויתי פחד כבר בגיל צעיר. חוויתי תקיפות פיזיות של המשפחה שלי כשהייתי קטן, גם ברוסיה וגם בארץ, עברתי הרבה דברים, ואני לא מצטער על מה שעברתי. היום אני מקבל הכל טוב ובצורה פרופורציונלית".

מתי בפעם האחרונה חווית גזענות?

"כל הזמן. אני רואה את זה מסביב, ואני חש את זה על עצמי ואני חש כשאחרים חשים את זה. כולם שונאים את כולם. זה קלף שנשלף בקלות מול רוסי, מול מזרחי. אין לנו חיבור מינימלי כאומה, כמו שיש, למשל, לצרפתים, לאיטלקים ולגרמנים. הרגשתי את זה על בשרי, שמעתי הרבה 'רוסי בן זונה'. זה מצביע על החברה שאנחנו חיים בה, חברה שהילדים שלנו חיים בה.

מתי בפעם האחרונה הרגשת שלא מבינים אותך?

"יש לי בעיית תקשורת עם אנשי חינוך. עוד לפני הקורונה שאלו אותי למה הבן שלי, מיכאל, לא מגיע לבית הספר ולמה אני לא לוחץ עליו להגיע. עניתי שאני בז למערכת, ושאני מחכה שהיא תפסיק להתקיים, והמנהלת אמרה לי שזה משעשע.

"מערכת החינוך שלנו היא אותו דבר מאז המהפכה התעשייתית. אנחנו עדיין מכינים את הילדים להיות פועלים במפעל. כל מה שהיא מלמדת זה פסה, רע, והיא לא מחנכת. למה אנחנו מסכימים לזה?

"מבחינתי, צריך להקים מערכת חינוך חדשה, למחוק לחלוטין את כל מה שהיה עד עכשיו. אנחנו חייבים מערכת חינוכית שתלמד דאגה הדדית ואז אהבה הדדית, וזה רק כדי שנשרוד. אנחנו עם אחד, ובלי שנאהב את רענו כמונו - לא נשרוד".

מתי בפעם האחרונה גלשת ברשתות חברתיות?

"אני לא. אין לי פייסבוק, ואני באמת חושב שהרשתות החברתיות הן עניין שפל מדי ולא שווה את הזמן וההשקעה המחשבתית. אני יודע על עצמי שאני משווק גרוע באופן כללי, ואני שם קצוץ על זה ש'אני שחקן שצריך להיות ברשתות'. אני אקבע מה אני צריך, ואם אני לא יכול להיות שחקן בלי פייסבוק, אז אני לא אהיה שחקן. אני לא רוצה שמשהו שרירותי יקבע לי את החיים.

"אני גם לא מדבר או מצטלם עם אנשים ברחוב. בגדול, זה לא הקטע שלי, וממילא מזהים אותי לעיתים רחוקות. היה לי נחמד בשנות העשרים שלי, בשיא ההערצה כלפיי, הרגשתי שההמונים אוהבים אותי, אבל הבנתי שבמשחק אני לא באמת יכול לתרום לחברה. אני לא חם על תפקיד הבדרן, לא כי זה משפיל או לא מכובד, זה פשוט לא השיטות שלי. אני לא חושב שהאנושות צריכה בידור.

"משחק לא היה בחירה עבורי, זה היה ייעוד. גם ההורים שלי היו שחקנים (הוריו, רולנד חיילובסקי ז"ל וליליאן רות, שיחקו באזרבייג'ן ובמוסקבה; ש"ז), ואפילו לא שאלתי את עצמי שאלות על מקצוע אחר. אני לא יודע אם אני באמת אוהב את זה, אני רק יודע שהייעוד שלי קשור לתקשורת עם קהל. לא אחד על אחד אלא מסות, ומבחינת ההשתקקות הפנימית שלי, אני לא יודע איך זה יתממש כשאני אהיה גדול".

מתי בפעם האחרונה התפללת?

"ממש לפני חצי שעה. אני לא מתפלל בשביל פרנסה או בריאות, אסור להתפלל לדברים כאלה, זה רק מביא רע. אני מתפלל לבריאות של כל העולם, להתקרב לכוח העליון והמקיף, למקור של המטריקס, לא להיות אחת הבובות הנשלטות אלא לחתור לאקזיט.

"זו לא תפילת ערבית או משהו כזה, לא תפילה ביורוקרטית, זו תפילה שיוצאת מהלב. אני שונא בתי כנסת, זה מידבק, ועכשיו גם קורונה. אופיום להמונים זה סבבה, אבל אני מעדיף את האופיום שלי נקי יותר".

מתי בפעם האחרונה רבת עם מישהו?

"אתמול רבתי עם חבר. עזרתי לו לשפץ את הדירה שלו והיו לנו הערות אחד לשני, ואז התפוצצנו קצת ואחר כך פתחנו דף חדש. אנחנו רבים הרבה, יש לנו יכולת כזאת, והוא חבר שלי שנתיים לפחות.

"אני מקבל מריבות, ואני לא נמנע מהן. אני חם מזג, ועם פתיל קצר, אבל מכיר את עצמי ומנסה להירגע. אני מתעצבן מהר מאוד בכביש ומקלל כל הדרך, ובגלל זה יש לי אופנוע. לרכוב על אופנוע זה יקום מקביל".

מתי בפעם האחרונה התגעגעת?

"לא יודע. לאבא שלי כבר הרבה זמן אני לא מתגעגע, כי הוא חלק ממני. הוא יותר חלק ממני עכשיו מאשר כשהיה בחיים. היום אני מרגיש קצת דומה לו. אני רך ונוקשה, וגם הוא היה רך ונוקשה איתי.

"עברתי עם הוריי הרבה חוויות משנות תודעה. העלייה לישראל היתה צומת, והגירושים של הוריי היו צומת, וגם התאונה שבה אבא שלי מת, כשהייתי בן 17. אני זוכר שעוד לפני כן, בגיל 12, כבר שאלתי למה אני, ילד צעיר, צריך לעבור סיוטים נוראיים, והבנתי שככה זה. זה גורל. שאני אעבור בדיוק את מה שאני צריך לעבור.

"אני משתדל לתת לילדים שלי יציבות, גם כי אני כועס על ההורים שלי שהתגרשו ודפקו לי את כל הילדות. עדיף היה שימצאו דרך לעשות שלום ולא לפגוע אחד בשני. אם לא בשביל עצמם, אז בשבילי".

מתי בפעם האחרונה נגמלת מהתמכרות?

"לא נגמלתי משום דבר. רציתי, וחשבתי שאני יכול, אני עושה ניסיונות. פעמיים בשנה אני מפסיק לעשן מריחואנה, ואז חוזר. לשמחתי, למשפחה שלי זה לא מפריע. אישה אחרת היתה מוציאה אותי מהבית, אבל אשתי היא מלאך.

"אני לא מרמה את עצמי, אני צורך סמים בשביל מטרות מובנות, אבל אני לא מנסה להשיג אותן בהתייפייפות נפש. בימינו יש הרבה שמעדיפים מריחואנה על פני קריאת ספרים, למשל, בשביל אסקפיזם".

 מתי בפעם האחרונה צפית בטלוויזיה?

"יש סדרה אחת בלבד שראיתי מלבד 'הסופרנוס', וזו 'ווסטוורלד', והיא אכזבה אותי. אני לא אוהב טלוויזיה, מבחינתי שתישרף הטלוויזיה כולה, אני אוהב קולנוע. אני מוכן להשקיע שעתיים מזמני גם בסרט רע, אבל כל סדרה היא תרמית. אני לא רואה סדרות בארץ. רוב הצופים בארץ הם לא בעלי טעם משובח. אנשים סתם צורכים דברים, והטלוויזיה עונה להגדרה של סתם צריכה".

מתי בפעם האחרונה הגשמת חלום ילדות?

"עוד לא הגשמתי. החלום שלי הוא חברה אנושית שהיא רקמה אחת מחוברת כמו בגוף אחד. זה יחסל חרדות וטרדות, לילדיי ולנכדיי, וגם לשלך, ככה יהיה טוב. תמיד חלמתי על חברה אחרת. חלמתי על חברה אחרת של ילדים, טובה יותר, ושל מתבגרים משכילים יותר. ככל שהתבגרתי, כך הבנתי שכנראה המשיח יבוא לפני כן.

"העולם שלנו דפוק. הוא נבנה על ידי אנשים דפוקים, ממומן על ידי בני זונות ומתוחזק על ידי אנשים רעים. אין מספיק מקומות עבודה שמי שעובד בהם מביא לרווח לחברה כולה. אולי זה נשמע קצת סוציאליסטי, אבל החברה שלנו ממש לא מותאמת להיות בריאה. הכלכלה שלנו חולנית. כל המערכות שלנו לא טובות, הן זקוקות לשינוי מהיסוד. למהפכה. אני רוצה שלכולם יהיה יותר שכל להגיד מה חיוני ומה לא.

"אין ספק שהקורונה פקחה עיניים לאנשים. אני חושב שנקבל עוד שיעורים מהטבע, נישאר שעות נוספות ונלמד צניעות ומי פה בעל הבית".

מתי בפעם האחרונה חשבת על פוליטיקה?

"ב־2013 התנדבתי להיות חלק מרשימת 'ביחד' למועצת עיריית פתח תקווה. רציתי רק לקדם אג'נדה, אבל לא רציתי להיות חלק ממערך פוליטי כלשהו, להיות נוכח בישיבות ולהיות חלק מהמשחק הפוליטי. זה לא דיבר אלי.

"אני הייתי שם את כל הפוליטיקאים בסירה ומשיט אותם לכיוון אחד, שיבנו לעצמם אי בודד. 'אתם לא רצויים פה', הייתי אומר להם. פוליטיקה זה הכי קרקס אגואיסטי שמונע מגחמות, כולם גנבים ושקרנים. אדם שמגיע לעמדות מפתח הוא אגואיסט ותחמן והאחרון שהייתי סומך עליו, ואני קצת מכיר אז אני יודע, וגם זה טבע האדם.

"שמאלנים וימנים הם זבל אנושי אחד גדול. הצבעתי כמו דפוק בכל מערכות הבחירות, ועכשיו אנחנו יודעים שזה לא משנה כלום. הציבור משלם את המחיר. זה לופ, הציבור משלם על העשירים, על טייקונים, על קבוצות לחץ, ואני חלק מהציבור המטומטם הזה".

מתי בפעם האחרונה קינאת במישהו אחר?

"יש לי בעיה עם זה. קשה לי להודות שאני מקנא, זו בעיית אגו. אני חושב שאני לא מספיק מפותח כדי לקנא. אני לא מקנא במי שיש לו אוטו או בית, זה לא מדבר אלי ותכף זה לא ידבר להרבה אנשים. כל המותרות האלה נעלמים כשיש מספיק לחץ, ויהיה הרבה לחץ כלכלי. אני מקנא בהתקדמות פנימית, שזה משהו שהערצתי מגיל צעיר".

מתי בפעם האחרונה ביקשת סליחה?

"היום. בכל יום אני מבקש סליחה מאשתי, מחברים או מהילדים. לפעמים אני מגזים ורוצה להראות להם שאפשר גם להצטער על זה. כל האנשים הם אגואיסטים ושקרנים, אז גם בקשת הסליחה היא לתועלתם, אז אין לי בעיה להגיד את זה ואפילו להצטער, אם זה משרת אותי.

"לפעמים אני מרגיש שאני פוגע באשתי כשאני לא מספיק מתחשב בה, לא מספיק מרגיש אותה, לא מספיק ערני למצב הפנימי שלה. היא סולחת לי כל הזמן, וזה מאוד נדיב מצידה.

"אשתי, רעיה, ואני נפגשנו בלימודי קבלה. ביקשתי מחברים שיכירו לי מישהי, כי כשבחרתי לעצמי חירבתי את זה בצורה יוצאת דופן, וכשהפגישו בינינו נכנסתי לזה במוד אחר. לא חיפשתי איפה היא לא מספקת לי משהו, רציתי לראות את הצדדים החיוביים ומייד הלכתי על זה.

"אנחנו נשואים כבר 11 שנה. בחיים עושים דברים פעם אחת, אז התייחסתי לזה בהתאם ואני חי עם הפיתויים. אם החברה היתה מתקדמת יותר במחשבה, והיה מותר לגבר להתחתן עם שתי נשים או שלוש, אני חושב שזה היה ממש טוב לכולם. הנשים היו זוכות לתמיכה אחת מהשנייה. חבל מאוד שהן לא רוצות. אולי אצליח לשכנע את רעיה".

מתי בפעם האחרונה בילית עם הילדים?

"בכל יום. אנחנו משחקים באייפד, למשל, משחק כדורגל, ואז אני מרגיש שאני יותר מתקרב אליהם ולשפה שלהם. ביומיום אשתי כל הזמן עם הילדים.

"כשהכרנו, שאלתי אותה אם יפריע לה שאבקש ממנה שלא תעבוד, והיא אמרה שלא, וככה יצאנו לדרך. ואז באו הילדים, והיא מבשלת לכולם ומשועבדת לילדים, אבל זה שעבוד מאהבה".

מתי בפעם האחרונה בדקת את חשבון הבנק שלך?

"אתמול. אפשר לעשות את זה באצבע, אבל מה כבר יש לבדוק? אני יודע איזה מינוס יש לי. אני די זורק, אני לא נלחץ. אנחנו חיים סבבה, באופן צנוע, בלי מותגים ובלי שיט. יש אייפדים, אבל אין שום דבר נוסף.

"אני לא עובד בשביל כסף. קיבלתי כל מיני הצעות שסירבתי להן. אני לא מרגיש שהייתי יכול לדפוק יותר כסף, כי זה לא יפה וזה לא אני. אני לא אגיש שעשועון בטלוויזיה, יש גבול לזבל שאני יכול לעשות. אני לא מוכן לעשות ריאליטי, ופרסומות אני לא עושה כי אני לא מאמין בהן.

"פעם הזמינו אותי לאודישן לפרסומת למילקי וביקשו שאחייך, זה לא עבד. אני לא יכול לחייך ולהגיד 'תקנו מילקי', זה לא מתאים לי. גם לא פרויקטים מסחריים בתיאטרון. אני חי במחשבה שמה שיש היום זה לא מה שיהיה מחר. אני לא יושב על המקצוע הזה".

מתי בפעם הראשונה

מתי בפעם הראשונה ראית את ישראל?

"כשהייתי בן 11. זה היה בלילה, ירדנו מהמטוס, והיתה קבלת קהל יפה. היו שם המון חבר'ה צעירים עם בלונים ופרחים, ששרו 'הבאנו שלום עליכם'. ההרגשה היתה כל כך מרוממת ומופלאה, וממש יצרה פער בינה לבין מה שחוויתי אחר כך בחברה הישראלית. פער שנחרת עמוק בזיכרון שלי.

"כל מה שידעתי על ארץ ישראל לפני העלייה היה ממה ששמעתי קצת בחדשות במוסקבה, מידע עם קונוטציות שליליות, והשירה של עפרה חזה. כשהחלטנו לעבור, ההורים הביאו קלטת שלה, ואהבתי להאזין לה. היא התלבשה לי בול, התאהבתי במנגינה ובשפה, וממש רציתי להגיע לפה וגם לעוף משם. רוסיה מבחינתי זה כמו באר שבע, לא הייתי מסוגל לחיות שם. בכל פעם שאני מגיע לשם, אני רוצה לעוף כמה שיותר מהר.

"גרנו כל השנים בתל אביב, וזה היה המזל שלי, כי אם הייתי גר בפריפריה הייתי גומר בכלא. גדלתי עם חבר'ה אשכנזים, יפים והיפסטרים, וזה התלבש עלי פיקס, מצאתי איתם שפה משותפת".

הנרי דוד, בן 41. שחקן. תושב פתח תקווה. נשוי לרעיה ואב למיכאל (10), דריה (8), בנימין (6) ושושה (שנה ושמונה חודשים). נולד באזרבייג'ן. החל לשחק בגיל 8 ועלה לישראל בגיל 11. שיחק בסדרות טלוויזיה, בקולנוע ובתיאטרון. כיום שחקן תיאטרון גשר.