ישראל היום
השיר שלהם
הזמר טל סונדק רתם את רמי קלינשטיין ליצור אלבום עם שירים לא מוכרים של מאיר אריאל, אהוד מנור, נעמי שמר ועוד • כינסנו את קרובי האומנים הגדולים לשיחה על יצירה, מורשת וגעגועים
by מאיה כהןבבית של עפרה פוקס מנור בתל אביב יש חדר עם ארונות, ובהם הרבה קופסאות, מלאות בדפים עמוסי מילים. מילים שכתב אחד המשוררים והפזמונאים הגדולים של ישראל.
אהוד מנור ז"ל לא עבד עם מחשב. הוא הותיר אחריו ערימות של שירים כתובים בכתב ידו, שרויים בבלאגן, שרק עפרה יודעת לעשות בו סדר. לפני כשנתיים, כשחיפשה שיר שכתב ושטרם פורסם והולחן, חזרה לארגזים האלה. משם היא שלפה את השיר "ארץ מולדת, ארץ בוערת", שבו קושר מנור את גורלו בגורלה של הארץ שכל כך אהב:
"באתי ממך, מתוך הרוח,
מענן קרוע,
יום לא יום פרוע
אור של שמש חם, שער לים
והחופש מילל את שמך
ארץ מולדת, נבראתי ממך,
בן בדמותך ובצלמך
ארץ בוערת, נבראתי ממך".
מימי חפר שומרת במגירה שירים בודדים של אביה, שטרם הולחנו. כל שאר העיזבון של חיים חפר ז"ל נמסר לספרייה הלאומית. בין השירים במגירה מצאה מימי את "לב חרות על אקליפטוס", שיר אהבה קסום, עם שורות כמו:
"גם לב חרות על אקליפטוס הוא צלקת
המגלידה אך גם גדלה עם השנים
ודמות קרובה ודמות קרבה ומתרחקת
כמו מסע העננים".
ללי שמר מצאה שני שירים של אמא שלה, שלא זכו ללחן. אחד מהם, "פרידה", הוקדש לחבר נפש של נעמי שמר ז"ל, שממנו נפרדה לפני מותו במילים:
"גם צער הפרידה - הוא לא ימחק
את סוד הזוהר של הנעורים
והוא קורן אלינו ממרחק
כי הוא מן הדברים שנשארים".
בביתה של שירז אריאל בפרדס חנה מונח קלסר שלם עם שירים שהשאיר אביה, מאיר אריאל ז"ל, ושטרם הולחנו. שיר אחד, "איש המפוחיות", מספר על נווד מוזיקלי:
"מעיר לעיר, מכפר לכפר הוא נע ונד
עם מפוחית של פה ומפוחית של יד
עם צרור ישן של עור נקוב ומחורר
ואיפה שמחשיך עליו - נשאר, ושר".
נטע רז שימרה בביתה ביהוד, שהיה בית הוריה, את חדר הכתיבה של אביה, המשורר נתן יונתן ז"ל, מאז פטירתו לפני 16 שנה. יש בחדר ספרים עם כתבי היד המקוריים שלו, יומנים אישיים וגם את שולחן הכתיבה של אביה. שם הציגה נטע את הספר "שירים שנשארו", שהוציאה אשתו, נילי כרמל יונתן ז"ל, לאחר מותו (הוצאת ידיעות ספרים), ובו שירים לא מולחנים - חלקם אפילו בלי שמות. בין השירים נחבא שיר קצר בן שש שורות, בשם "כל גל":
"כל שיר יש לו גם סוף, כל גל יש לו גם חוף
כל אור בא עם צללים, כל כאב יש לו צלילים.
כל מתוק יש בו גם מר, כל מה שטוב פעם נגמר
כל צליל יש לו גם הד, כל חי יש לו מועד.
כל צחוק יש לו דמעה, כל קול יש לו דממה
כל גל יש לו גם חוף, ולכל שיר יש גם סוף".
הטקסטים האבודים של יוצרי הקאנון הישראלי הפכו עכשיו למארג מוזיקלי שלם באלבום חדש, "שירתם", עם לחנים של רמי קלינשטיין וביצועים של טל סונדק. סונדק (43), בעבר נציגנו באירוויזיון, יצא לפני כשנתיים למסע חיפושים אחר טקסטים לא מולחנים במגירות של גדולי המשוררים של הזמר העברי. המשפחות נסחפו בהתלהבות שלו וסייעו לו בחיפוש, וקלינשטיין הצטרף כמלחין וכמפיק מוזיקלי.
היוזמה התחילה בכלל מעפרה פוקס (78), שחיתה עם אהוד מנור 40 שנה, מהשיר הראשון שכתב, והיום היא מנהלת העיזבון שלו. "הייתי בהופעה של טל לפני שלוש שנים, כשהוא שר שירים מהאלבום שיצר לזכר אחותו, וכל הזמן בכיתי מהתרגשות", היא נזכרת. "ידעתי שאהוד היה אוהב את המופע הזה. כשחזרתי הביתה, החלטתי שאני רוצה לתת לטל שיר של אהוד, שתמיד נהג לומר: 'שיר לא קיים אם אין לו לחן'.
"יש לי בבית המון ניירות, אהוד היה מאוד מפוזר ולא מאורגן. קָטלוגים לא עניינו אותו והוא לא עבד עם מחשב, אז כל השירים כתובים על נייר בכתב ידו. יש לי ערימות של דפים, לפעמים מקומטים, וכשנתקלתי ב'ארץ מולדת ארץ בוערת', הרגשתי שזה שיר חזק שמתאים לתקופה".
כבר למחרת, בפגישה בבית הקפה ברמת אביב, הגישה עפרה את השיר לסונדק, כשהוא כתוב על דף. "היא אמרה שיש לה הפתעה בשבילי", מחייך סונדק, "אבל כשהציגה לי דף עם טקסט של אהוד בכתב ידו, הרגשתי שקיבלתי מתנה. אהוד כתב שירים נצחיים. הוא ידע להלביש מילים למנגינה כמו כפפה ליד, והוא גם היחיד מבין חמשת המשוררים ששיתפתי איתו פעולה בעבר, כשהוא כתב לי את השיר 'עוד ועוד' לאלבום הראשון.
"כששאלתי את עפרה מתי נכתב השיר, היא אמרה שהיא לא בטוחה, אבל חושבת שזה היה בתקופת מלחמת לבנון הראשונה, כשכתב את 'הביתה' ואת 'אין לי ארץ אחרת'. רואים בטקסט שהוא אוהב את המדינה אבל כואב את הכאב שלה. השיר אקטואלי גם היום - זה היה סוד הקסם בכתיבה שלו. אחרי שעפרה נתנה לי את הטקסט, החלטתי לפנות למשפחות של משוררים אחרים ולהפוך את זה לפרויקט".
סונדק יצר קשר עם האנשים שעסוקים ימים ולילות בשימור המורשת התרבותית של בני משפחתם. את חלקם הכיר, לחלקם נחשף לראשונה, אבל כולם נדבקו בהתלהבות שלו.
***
מימי חפר, פסיכותרפיסטית במקצועה, ידעה שיש מעט מאוד שירים של אביה שלא הולחנו. "אחרי שהוא נפטר, ב־2012, עברתי במשך כמה שנים נייר־נייר, פתק־פתק, ומצאתי כמה שירים שלא הולחנו. שמרתי אותם במגירה אצלי בבית, וחיכיתי לרגע המתאים לעשות איתם משהו. כשטל פנה אלי, היה משהו בגישה שלו ובאישיות שלו שמצא חן בעיניי.
"הלכתי לפגישה איתו עם חמישה שירים. התרשמתי שהוא אדם עם לב, שאין בו ציניות, והוא בחר את השיר 'לב חרות על אקליפטוס', שגם אני הכי התחברתי אליו. זו היתה הרגשה משונה קצת, למסור משהו יקר לך למישהו שאת עדיין לא מכירה, אבל הרגשתי שזה ייצא טוב".
גם שירז (51), בתו של מאיר אריאל, חיכתה שמשהו יקרה עם השירים הרבים שהותיר אחריו אביה. את סונדק היא לא הכירה, וכשפנה אליה, הזמינה אותו לביתה בפרדס חנה, שם חשפה בפניו קלסר שלם עם שירים. מהם נבחר "איש המפוחיות".
"לפני ארבע שנים, לקראת המעבר של אמא שלי ושל אחי ליישוב חריש, פרסמנו בפייסבוק שיש לנו שני קלסרים עם שירים שרובם גמורים לגמרי", היא מספרת. "הזמנו מלחינים ויוצרים וזמרים לבוא לבחור את הטקסטים, מתוך כוונה שילחינו אותם ויוציאו לרדיו. באו לא מעט אנשים. אנחנו מעבירים חומרים גם לחברים שלו, חנן יובל ודויד ברוזה, והם באמת מוציאים שירים. אליהם התווספו 'סגול 59', ושרון עזריה, ולאט־לאט זה הדהד החוצה".
את נטע (52), בתו המאומצת של נתן יונתן (בתה הביולוגית של רעייתו, נילי כרמל־יונתן ז"ל), הכיר סונדק עוד לפני כן, דרך חברים משותפים. "גיליתי שנתן הוא בין המשוררים הכי מולחנים שיש, וכל מקורות ההשראה שלו היו געגועים ואהבה לארץ", הוא מספר. "כשקיבלתי מנטע את הספר עם השירים שלא הולחנו, השיר 'כל גל' ממש ריגש אותי. רמי, שהלחין אותו, עשה מעבר מוזיקלי עם השיר 'יש פרחים', שנתן כתב בזמנו ללחן של מוני אמריליו, וזה יצא מדהים".
ללי שמר (63) לא עמדה מול דילמה. שני שירים בלבד נותרו ללא לחן מהאוצר התרבותי שהותירה אמא שלה, נעמי, אחד מהם נכנס היישר לפרויקט, כשמאחוריו סיפור של חברוּת חוצה דורות. "כשטל פנה אלי, למרות שלא הכרנו, ראיתי אדם יוזם, מאלה שלא מחכים שהדברים יקרו, אלא פשוט עושים אותם. היתה לו התלהבות, ואפילו התאהבות ברעיון, כבר מהרגע הראשון.
"אמא שלי לא כתבה למגירה כמעט בכלל. השירים שלה היו בדרך כלל מיועדים לאמן מסוים או למטרה מסוימת, וזכרתי שיש רק שניים שלא הולחנו: 'עוללית' - שנכתב עלי ב־1956, שיר ערש על תינוקת חמודה שלא מפסיקה לבכות ובסופו מהתלה, מה שהיה אופייני מאוד לאמא שלי; ושיר נוסף שפורסם בספר שלה, 'ספר 4', ממש בכתב ידה, ונקרא 'פרידה'. אני יודעת שניסו להלחין אותו, אבל שום דבר לא יצא מזה.
"בשנים האחרונות אני עוסקת הרבה בסיפורים שמאחורי השירים, ובעצמי לומדת על אמא שלי, תוך כדי. הסיפור שמאחורי השיר הזה הוא סיפור יוצא דופן. לפני 100 שנה בערך, שתי נשים משני קצוות (סבתא שלי רבקה, מקיבוץ כנרת, אמא של אמא, ואישה ירושלמית בשם שרה איפלנד) נפגשו בבית הבראה במוצא, ונקשרה ביניהן ידידות אמיצה.
"הילדים שלהן בילו יחד בחופשות, והזיכרונות הראשונים של אמא שלי מירושלים הם מהבית של שרה, שם אמא בילתה עם אחיה ואחותה ועם הילדים של שרה, מתי ודובי. הקשר הזה נמשך לאורך הדורות, עד היום. מתי (פלד) היה בפלמ"ח, יפה תואר, הגיע לדרגת אלוף בצה"ל, עשה קריירה אקדמית כפרופסור לספרות ערבית, וגם קריירה פוליטית, בכיוון הפוך מעמדותיה הפוליטיות של אמא. הוא הקים תנועות שונות, שהאחרונה שבהן היתה גוש שלום, בעוד אמא שלי תמכה באופן גלוי בגוש אמונים.
"למרות הדעות המנוגדות, הם היו חברים טובים לאורך השנים. לקראת סוף ימיו, כשכבר היה חולה בסרטן, מתי תרגם ספר בשם 'חכמי האפלה', מחקר על שירה פלשתינית בכלא. לכנס שערכו לכבודו במכון ון ליר הוא הזמין את אמא שלי. היא התרגשה מאוד מהמעמד, ובכנס הוציאה מהתיק מעטפה וכתבה במקום את השיר הזה, 'פרידה', שמדבר על זוהר הנעורים ועל היופי שנשאר.
"אחר כך היא צלצלה לאחיינית של מתי, הבת של אחיו, אמרה לה שכתבה שיר ותהתה אם לשלוח למשפחתו או שזה מוגזם, כי זה קצת רקוויאם, פרידה מהחיים. היא אמרה לה: 'בוודאי, תשלחי'. השיר הזה תלוי עד היום בביתם, בכתב ידה של אמי".
***
באלבום של סונדק קיבלו מילות המשוררים לחנים מגוונים שיצרו פסיפס עשיר. שיריהם של אהוד מנור ונעמי שמר הולחנו כבלדות שקטות ומרגשות, השיר של חיים חפר הולחן כשנסון צרפתי, של מאיר אריאל כחגיגה צוענית, והשיר של נתן יונתן הולחן כבלדה המשולבת בשיר דרך, עם מוזיקה נעה.
כששמעתם לראשונה את השיר המולחן, מה הרגשתם?
עפרה: "נדהמתי כששמעתי את הלחן. זה לא השיר הראשון שאהוד כתב ורמי הלחין (קדמו לו 'עניין של זמן' של גידי גוב ו'רגע פרטי' של ריטה; מ"כ) ופה ממש התרגשתי. זה שיר מאוד חזק, ואהבתי מאוד את הלחן".
טל: "שיתפתי את עפרה גם בקליפ שעשיתי עם אילנה יהב (אמנית הנפשה באמצעות חול וגם בונה בובות; מ"כ). הרגשתי שצריך לצייר את המדינה בדרך אחרת. שלחתי אליה את השיר עם הסקיצה שעשה רמי על הפסנתר, כי לא יכולתי לחכות עד שנקליט באופן מלא. היא התקשרה אלי בוכה".
נטע: "זה מדהים איך שיר בן שש שורות בסך הכל קיבל לחן כזה נוגע ללב. אני ממש התרגשתי כשטל אמר לי שהשיר מוכן. זה היה יותר ממושלם. יפה ואנושי, הוא הצליח לקלוע בלי להכיר את המשורר ולדעת למה הוא התכוון".
ללי: "טל צלצל וסיפר לי בדמעות של התרגשות שרמי הלחין את השיר, ושהוא שולח אלי סקיצה. זה באמת היה כובש לב ונפלא בעיניי. הרגשתי שהניואנסים המדויקים עברו גם בשירה וגם בהלחנה. בדואט שלהם הם עשו בעצם שיר זיכרון לאמא שלי, כי הכל נכון גם עליה. היא כתבה את זה עשר שנים לפני מותה, וודאי שלא חשבה שזה עליה, אבל איכשהו השירים האלה, שלפעמים מדברים על דבר ספציפי, מצליחים לייצר גם הכללה. כך זה הפך לשיר פרידה ממנה".
שירז: "אני אהבתי מאוד את הלחן של השיר שטל שלח לי. אני מקבלת לא מעט שירים מיוצרים ששולחים לי, והופתעתי מאוד מהלחן הצועני והייחודי".
טל מוסיף: "זה לא פשוט להלחין את מאיר אריאל. רמי הלחין את 'אהביני', שמאיר כתב לו, והכיר את הכתיבה שלו. הוא הפך את השיר 'איש המפוחיות' לחגיגה צוענית עם נגנית המפוחית מיכל אדלר. זה כבוד גדול, מבחינתי, לשיר מאיר אריאל".
מימי: "טל עדכן אותי לאורך שלבי העבודה עם רמי, וכשקיבלתי את השיר הסופי - מאוד אהבתי אותו. הופתעתי מהכיוון המוזיקלי שהם בחרו, זה היה מאוד לא בנאלי".
גם אם לא מדובר בעבודתם השוטפת, בני המשפחות שקועים במרץ בשימור יצירות יקיריהם המשוררים, שבמותם הותירו אחריהם מורשת מוזיקלית ופנתיאון לירי מפואר. ב"שירתם" רואים בני המשפחות המשך טבעי לפעולות אלה.
"אני עושה את ההנצחה, כי זה מה שאהוד רצה", מסבירה עפרה. "בגלל שהייתי לצידו מהשיר הראשון שהוא כתב, אני מרגישה אחריות. בכל שנה אני מרימה באמפי שוני מופע לזכרו של אהוד, ביחד עם מתי כספי, ואני מנהלת עם שלושת ילדינו, גלי, ליבי, וידי (יהודה), את העיזבון שלו. יש לי גם שני מופעים שבהם אני שרה ומספרת את הסיפור של אהוד ושלי.
"ההנצחה היא עבודה קשה, אבל היא מה שנשאר. אהוד הוא מספר אחת בהשמעות ברדיו ב־20 השנים האחרונות, למרות שהוא לא איתנו כבר 15 שנה. אני עושה המון כדי שהוא יישאר בתמונה. נכון שיש כיום צעירים שלא יודעים מי הוא היה, אבל הם שרים שירים שלו - בלי לדעת שהוא היוצר. הוא כתב אינספור להיטים ונלמד במערכת החינוך. אני עצמי נכחתי בהמון מחוות שערכו לאהוד בבתי ספר בכל הארץ".
נטע: "זו אכן עבודה לכל דבר. ביומיום אני מנהלת בית ספר למחול בקריית אונו, אבל אני כל הזמן בתוך השימור וההנצחה. בני, תום יונתן (32), הוא כיום יורש העיזבון של נתן, אבל למעשה אני מנהלת אותו, בהפקה של ערבי שירה, תרבות, מוזיקה וכל מיני פרויקטים. אני מעודדת מאוד את החבר'ה הצעירים לעשות דברים חדשים, תוך שימור נכסי צאן ברזל.
"השירים של נתן מושמעים ברדיו, אבל לצערי יש היום אנשים שלא יודעים מי הוא היה. אני עובדת עם בני נוער, וככל שהזמן עובר, כך יודעים עוד פחות. בגדול, צריך להיות כבוד למי שבנו פה את התרבות. ברור לי שסגנונות השתנו, אבל אי אפשר למחוק את הבסיס של התרבות. אם גדלים פה צעירים שלא יודעים מי היו המשוררים האלה - בעיניי זה פספוס".
ללי: "אני מחלקת את זמני בין עיסוקיי כמאמנת קבוצות במחשבת הגוף ובתנועה בריאותית, לבין העיסוק במורשת של אמא. אני חולקת את זה עם אחי, אריאל הורוביץ, אבל אני יותר עסוקה בזה, ובשנה האחרונה אני גם מופיעה עם אמנים. יש ביקוש לשמוע את מאחורי הסיפורים של השירים של נעמי שמר, וזה עדיין מעורר התרגשות כששרים אותם בגני ילדים.
"אני לא אוהבת את הבכי והנהי ש'פעם היה יותר טוב', כי גם היום יש יוצרים שכותבים איכותי ויפה. למשל, אמני הספוקן וורד. יש מבצעים צעירים שמחדשים את השירים של אמא, וחלקם מרגש ביותר. על זה אני אסירת תודה. במחזמר בהבימה 'סימני דרך', למשל, על חייה, שעלה לפני כשנתיים וחצי ועדיין רץ בהצלחה, הקאסט ברובו צעיר, מה שהביא קהל צעיר לתיאטרון. אי אפשר להתעלם מההישג הזה. הם באו מאהבה".
אי אפשר בלי להזכיר כאן את הסכסוך הכספי ביניכם, יורשי נעמי שמר, לבין התיאטרון הלאומי.
"הסכסוך עם הבימה הוא לא דבר שרצינו בו, וחבל שזה קרה. אני מקווה שיגיעו לאיזשהו הסדר. זה לא מוחק את ההישג של הכותבים והמשתתפים. מאז שנעם סמל מונה כמנכ"ל החדש של התיאטרון, התחלנו לקבל כספים עבור ההצגה, אבל יש חוב שקיים מתקופת ההנהלה הקודמת".
שירז: "אני שומעת אמנים ואנשי תקשורת שאומרים שהם גדלו על אבא. אושיות כמו ערן צור, חמי רודנר, שלומי שבן. שולי רנד, שהוציא לאחרונה את 'אחים אחים', מזכיר אותו בשיר, ויש לנו כיום שני ספרים בהפצה עצמית, אחד של שירים ואחד של פרוזה, שאנחנו מוכרים באמצעות חנות אינטנרטית קטנה בשם 'מורשת מאיר אריאל'.
"מבחינתי, כעת זה נמצא בידיים של היוצרים החיים. אני מתחזקת את עמוד מאיר אריאל הרשמי בפייסבוק ומעדכנת את ציבור אוהביו בכל מה שקורה. החיים שלי כעת בנויים משני חצאים: הטיפול באמא תרצה בת ה־75, שחלתה בסרטן צוואר הרחם, עברה בחודשים האחרונים טיפולים ועכשיו היא מתאוששת, ושימור המורשת של אבא, כדי שדברים יקרו.
"החלום שלי הוא לפתוח מקום שייקרא 'בית מאיר אריאל', שאליו אנשים יבואו כדי לעיין בחומרים, לראות סרטים, להיפגש עם הכתבים של אבא, שלא היה רק משורר, אלא הוגה דעות ואיש רוח מהגדולים שהיו פה. אמרו עליו שהוא היה המאהב של השפה העברית, והוא באמת רקד איתה טנגו, בשימוש בשפת רחוב ובסלנג".
***
סונדק, שגר בקיבוץ גבעת חיים, נולד וגדל בהרצליה, וכבר מגיל 6 השתתף בהצגות ובלהקות נוער. ב־2001 פרץ לתודעה הציבורית כשייצג את ישראל באירוויזיון עם השיר "אין דבר" (מילים: שמרית אור, לחן: יאיר קלינגר). בתחרות שנערכה בדנמרק הוא הגיע למקום ה־16, אולם זכה בטלי, זמרת הליווי שלו בנסיעה, שהפכה לאשתו ולאם שלוש בנותיו - רוני (13), לירי (12) ושירה (9). ("הרומן בינינו התחיל מול כל העיתונאים, ומבחינתי זו זכייה כמו מקום ראשון באירוויזיון").
איכשהו לא הצלחת למנף את האירוויזיון להמשך הקריירה.
"אחרי האירוויזיון לקחתי את הזמן כדי להבין באיזה חומר מוזיקלי אני רוצה לעסוק. הוצאתי אלבום ראשון בשם 'עף אלייך' ב־2005, ומאז היו לי המון פרויקטים מוזיקליים. האלבום השני, 'בכל זאת אינני נפרד', יצא ב־2017, וכעת גם 'שירתם'. האלבום יוצא בחג השבועות, חג של נתינה והתחדשות, שמתכתב עם רוח הנתינה של משפחות המשוררים לפרויקט".
בחרת להוציא את האלבום דווקא בתקופה שבה הקורונה משבשת את עולם המוזיקה וההופעות.
"אני מתחיל לראות מסביב פרצופים מחייכים. מתחילים לדבר על חזרה לשגרה, ואני רואה אנשים עם תקווה. דווקא בתקופת הקורונה יש משהו שהעלה באנשים את יצר ההתרפקות על שירים ישראליים. 'שירתם' הוא פרויקט ישראלי מאוד. לשמחתי, גם משרד החינוך החליט לאמץ אותו ולכתוב תוכנית חינוכית על השירים החדשים, כדי שמורי המוזיקה בבתי הספר ילמדו אותם. מבחינתי, פרויקט 'שירתם' נועד להחזיר את הגעגוע לכתיבה היפה של משוררי הזמר העברי, שחסרה פה כיום, ושאני פריק גדול שלה".
***
ברמי קלינשטיין בחר סונדק אחרי שצפה בהופעה חיה שלו בשוני. "כשרמי שר את 'עוד לא תמו כל פלאייך' של יורם טהרלב - אמרתי מייד לאשתי שיש לי הרגשה שהוא האיש. לא עבדנו מעולם יחד קודם. למחרת סיפרתי לו על הפרויקט, והוא הזמין אותי לפגישה בביתו. הוא אמר לי, 'טל אתה נותן לי פה מתנה גדולה מאוד, תודה שבחרת בי'. אחרי שלושה שבועות קיבלתי ממנו שיר מולחן ראשון. העבודה איתו ארכה כשנה, כי עשינו את זה בלי לחץ, והיא היתה תענוג. למדתי מרמי המון".
גם קלינשטיין מתייחס לפרויקט ביראת כבוד. "טל סונדק פנה אלי לפני שנה, והפרויקט נראה לי מעניין. הייתי עסוק בכל מיני דברים, אבל ברגע שהוא רצה שאני אלחין טקסטים של גדולי הפזמונאים של מדינת ישראל לדורותיה, כאלה שלא הולחנו מעולם, זה נראה לי דבר מקסים ביותר.
"מדובר בפרויקט שהוא גם אמנותי וגם חשוב, כי לאנשים יש זיכרון קצר. ב־2020 אנחנו שוכחים, הכל קורה מהר, כל כך אינסטנט. אם נשאל בני נוער אם הם יודעים מי היו אהוד מנור ונעמי שמר, אני לא בטוח שנקבל תשובות, וזה מדאיג.
"הפנינה בכל העניין היא שבעצם נוצרה לי אפשרות לכתוב לחן לשיר של נעמי שמר ז"ל. נעמי, שמעולם לא הרשתה שמישהו אחר ילחין מילים שלה, כי היא היתה מלחינה כל כך מוכשרת. כעת נוצרה לי הזדמנות נהדרת להלחין את המילים היפהפיות שלה.
"האישורים שקיבלתי מהמשפחות אחרי כל לחן שהבאתי היו רגעים מרגשים בשבילי. הרי הם מטפלים בעיזבון ובזיכרון של כל הענקים האלה, ולקבל מהם גושפנקה על שיר - בשבילי זה כמו להיכנס לפלייליסט כבר.
"טל הוא זמר יוצא מן הכלל, מעבר לזה שהוא זרז של פרויקטים שהם חשובים מבחינה תרבותית. היה לי כיף לעבוד איתו, לקבל הזדמנות לתת צבעים פחות 2020, פחות פופ, אלא לחנים שמדברים יותר בשפה של השירים עצמם. בסופו של דבר, שיר טוב הוא שיר נצחי, ויש כאן שירים נצחיים. אני פשוט שמח על שזכיתי להשתתף בזה".
סונדק ניגש לפרויקט ההנצחה הזה לאחר שעסק בהנצחה משפחתית פרטית. "ברחתי למקום של המוזיקה כדי לרפא כאב אישי שלי. אחותי, שרון ז"ל, שהיתה מבוגרת ממני בשנתיים וחצי, נפטרה בגיל 40. היינו מאוד קשורים, ומותה, מגידול חוזר בראש, טלטל את המשפחה כולה (לסונדק אחות נוספת בת 38 בשם דנה; מ"כ). ביום השואה לפני שש שנים הסעתי אותה ברכב שלי לבית החולים, ובאמצע הדרך היא נשמה את נשימתה האחרונה. כשהגענו היא כבר היתה ללא רוח חיים.
"מוזיקה היא כל עולמי, ואחותי שרון היתה מעריצה שלי. היא נסעה אחריי לאירוויזיון, התייצבה להופעות שלי, השוויצה בי. ידעתי שאני חייב לרפא את עצמי דרך המוזיקה ולהנציח אותה דרך יצירה מוזיקלית - האלבום 'בכל זאת אינני נפרד'. זה נותן לי נחמה".
***
"אני מתגעגעת לאהוד", מחייכת עפרה חיוך עצוב. "היה בינינו קשר חזק של נשמות תאומות, היינו כל היום יחד. אהוד היה קם בחמש בבוקר וכותב שיר, מקבל את העיתונים, וכשהייתי קמה הוא היה מביא לי אותם עם קפה למיטה. אני מתגעגעת לזה. אלה היו רגעים נורא חמים. הוא היה ממשיך לכתוב שיר, הולך לרדיו, ומשם מצלצל אלי כל חצי שעה. כבר צחקו עלינו, אבל היה בינינו קשר מאוד עמוק, מאוד חברי, משהו נדיר שבאמת קשה להתנתק ממנו".
"גם אני מאוד מתגעגעת לאבא שלי, נתן", מזדהה נטע. "פשוט מתגעגעת אליו, הוא היה אדם שכולו השראה וסיפורים, רוגע, נתינה, חכם, אדם פשוט. הכל ביחד. והוא חסר לי מאוד".
ללי: "ואני מתגעגעת להומור של אמא שלי, שיכול היה להיכנס בכל סיטואציה, גם הכי נוראה ולא הומוריסטית. ההומור אצלה היה דרך חיים, היא ידעה לצחוק על כל דבר. אני מתגעגעת לשיחות היומיומיות, היינו מאוד קרובות. היו בינינו הבדלי טמפרמנט, ולפעמים זה לא היה קל. אמא היתה סוערת וקיצונית וממהרת להגיב, ואני, עד שאני זזה, על כל דבר מתלבטת. וכמובן היו לנו ויכוחים פוליטיים איומים".
שירז: "אצלי זה געגוע לשיחות הקטנות עם אבא מאיר, שהיו תמיד ברמה אקראית. גם שיחה קצרה היתה תמיד מצחיקה. הוא היה איש מאוד מצחיק, ורוב הזמן אני זוכרת אותו במצב רוח טוב ומחויך. היו לנו כל מיני שטיקים של מבטים והמהומים שרק אנחנו היינו מבינים. הוא היה בן מזל דגים, כמוני, והיה בינינו קשר מאוד חזק של אב ובת. אני מודה לאל שיש לנו המון סרטונים ממנו, ושבעשור האחרון של חייו אבא התראיין הרבה בתקשורת, שאהבה אותו. כל ראיון הוא מין מפגש קטן עם אבא, שגם זכה להיות סבא מדהים".
ומימי מצטרפת: "אני מתגעגעת לאבא חיים, לדאגה שלו, לאהבה, לקשר המשפחתי. אני בת יחידה, והיינו מאוד־מאוד קרובים. הוא היה סבא מאוד קרוב ומעורב בחיי הנכדים, דניאל, בן ואלעד. אני חושבת שהאלבום הזה הוא צורה נהדרת להנציח משהו, ולאו דווקא דרך העבר. בעבר זה היה חלק מהתרבות לדעת מי כתב את השירים. כמה כותבים יש היום? התרבות השתנתה, והיא נותנת פחות מקום למילה הכתובה".
סונדק: "הבנות שלי ניזונות מהמוזיקה של היום, נועה קירל וזמרים צעירים, אבל במרכז הבית יש פסנתר - ואני לא מוותר להן על קלאסיקות ישראליות כמו כוורת, יגאל בשן, יהודית רביץ ושלום חנוך. חשוב בעיניי להעביר את גדולת המשוררים לדור הבא. צריך לחיות בהווה, אבל גם להכיר את העבר. זה חלק מהעניין. קראתי לאלבום 'שירתם' משתי סיבות: ראשית, היה לי חשוב שלא לקרוא לו בשם של אחד השירים. ושנית, גיליתי שהמילה 'שירתם' מורכבת מכל השמות שלהם יחד, יש בה אות מכל אחד מהמשתתפים - שם פרטי או שם משפחה".
עד כמה אתה טרוד בשאלה אם ברדיו ישמיעו את שירי האלבום?
"כשפרויקט יוצא החוצה הוא נתון למבחן הקהל, ואני רואה שיש התרגשות. את הפרויקט השקתי לפני כמה חודשים במופע 'שירתם' בצוותא בתל אביב, ובתוך יומיים וחצי נמכרו כל הכרטיסים (המופע הבא ייערך ב־31 ביולי בזאפה הרצליה, שבו יארח את קלינשטיין; מ"כ), ויש בו פרק מיוחד לכל משורר. אני מפגיש את הקהל עם שני שירים מעברו, וגם עם השיר החדש, וזה נוגע בנשמה.
"הקהל מגוון מבחינת גילים, וזו מבחינתי ההוכחה הכי גדולה. אני מקבל המון תגובות. זה לא פרויקט נישתי. אני מאמין שבתחנות הרדיו ישמיעו. את השירים של אהוד מנור ונתן יונתן כבר השמיעו, אבל אני לא פועל משם, הרדיו הוא לא מה שייתן לי חותמת. אני מקווה שהפרויקט הזה ייגע בכולם, במיוחד בתקופה הנוכחית".