במעלה הדרך עם רות

בכל שנה ושנה אנחנו קוראים את מגילת רות בחג השבועות. הפרק הראשון של המגילה נפתח בחמישה פסוקי מצג (אקספוזיציה בלעז), ולאחריהם 17 פסוקים המספרים סיפור. הסיפור הוא על שלוש אלמנות שנותרו לאחר מות בעליהן, ואחת גם לאחר מות שני ילדיה. שלוש האלמנות מביטות ללא אופק אל עבר העתיד, מבלי שיש להן מושג לאן העתיד יקח אותן.

הבוגרת שבחבורה, זו שלכאורה היתה אמורה להיות בעלת אופק עתידי, היא דוקא זו ששוקעת במרירות. "אל תקראנה לי נעמי" היא מבקשת, "קראנה לי מרה". נעמי מעלה את האפשרות "גם אמרתי יש לי תקוה", אך ברור לה שבעצם אין כל תקוה לעתיד. כאשר נעמי שרויה בעומק הייאוש, היא מציעה לכלותיה, ערפה ורות, הבאות עימה לשוב הביתה ולשכוח מתקופת הנישואין ובעצם לחזור אל העבר ולחפש נתיב אחר. 

ערפה תחילה נותרת עם נעמי, ספק מתוך נימוס ספק מתוך כח האנרציה. אך כאשר נעמי מפצירה בה היא מקבלת את הרעיון שעדיף לה למחוק את הפרק בזה מחייה ולהתחיל מחדש.

ואילו רות עושה את הבלתי ייאמן. היא לא מוכנה לשקוע במערבולות המצוקה והייאוש, אבל גם לא מוכנה למחוק את פרק החיים שהיה לה: היא מחליטה באומץ, מתוך עמדה זקופה, "אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי א-להיך אלהי". רות צועדת אל עבר הלא נודע, היא צועדת עם חותנת מיוסרת חסרת טיפת מוטיבציה, אבל לרות יש מעוף ויש נחישות. היא מבורכת ברוחו של אברהם אבינו "הנני". 

רות אינה מחפשת את הדרך הקלה החוצה, אבל גם לא מוכנה בשום פנים ואופן להרים ידיים. אין לה מי שיבטיח לה שהכל יהיה בסדר, אין לה שום דרך לדעת האם יצליח ה' דרכה. לרות יש דבר אחד: ביטחון בצדקת הדרך ורצון להתחבר לאמת.

רות היא הסיפור של המתגיירים. כל מי שפגש את המתגיירים בתהליך הגיור יודע שלרובם הגדול אין מושג מה העתיד צופן בחובו. אדרבה, הם יודעים ויודעות שהדרך לא תהיה סוגה בשושנים, ואף להיפך – היא תהיה עקלקלה מלאת קוצים וחרולים, ועליהם תהיה החובה לבנות את העתיד עקב בצד אגודל, אבן אבן, צעד צעד. ברור להם מעל לכל ספק שתהיינה נפילות בדרך.

כח אחד מוביל אותם: השאיפה אל האמת, הנחישות אל הדרך הישרה, הצמאון לא-ל חי והאמונה שבסופו של דבר א-ל אמונה ואין עוול יטיב לטובים ולישרים בליבותם.

המינימום שאנו מחוייבים לעשות הוא לקבל את המתגיירים בזרועות פתוחים כבועז. חלילה לא לגעור בהם. אנו מצווים להזמין אותם לאכול מן הלחם ולעזור להם להגיע למנוח אשר ייטב להם.

המאמר נכתב במסגרת המיזם "ואהבתם את הגר" לע"נ הרב נחום רבינוביץ' זצ"ל, של רשת בתי הדין "גיור כהלכה"