על דעת הקהל

החשש המרכזי שהעסיק את בנימין נתניהו בבואו בשערי בית המשפט המחוזי בירושלים היה התמונה. ראש הממשלה שביקש פטור מהתייצבות באולם המשפט בנימוק של עלויות אבטחה ומגבלות הקורונה ונדחה, ייחס חשיבות רבה לרגע שבו יונצח כשהוא יושב על ספסל הנאשמים מול במת השופטים המוגבהת.

הצלם הבודד ששידר מתוך החדר עבור כל ערוצי הטלוויזיה כמעט הצליח ללכוד את הרגע כשנתניהו כבר פנה להתיישב על ספסל העץ, אבל ראש הממשלה עצר את עצמו ברגע האחרון כשהבחין במצלמה, והמתין עומד עד לסגירת הדלת.

היקף האנרגיה והעיסוק בשאלה אם ראש ממשלת ישראל יתועד רק כשהוא עומד מול הרכב השופטים או גם לאחר שהתיישב, עמד בסתירה לנתוני הצפייה הנמוכים בשידורים החיים מבית המשפט וגם במהדורות הערב. הציבור פיהק מול הדרמה, ובצדק. חידוש משפטי לא יצא מהדיון הפרוצדורלי, וגם בדעת הקהל קשה לחולל תמורות. משפטו של נתניהו כבר מגולם בערכו הציבורי לטוב ולרע. אבל נתניהו עדיין מתמקד בתודעה ולא בשדה המשפטי.

בכל מהלך הדיון באולם 317 שבקומה השלישית של בניין בית המשפט, נשמעו בו היטב קריאות התמיכה של אלפי המפגינים בחוץ. פסקול שזמזם ברקע לאורך כל הדיון הקצר. היו אלה רגעים בודדים שבהם ראש הממשלה לא שלט בסיטואציה אלא היה נאשם מול שופטיו. את כל יתר ההתרחשות הוא הוביל ביד רמה.

יועצי התקשורת שלו הופיעו בצלאח א־דין כבר בשעות הבוקר המוקדמות, הרבה לפני הצוות המשפטי. הם שקבעו את דרכי בואו וצאתו, רחוק מהעיתונאים, והם שהציבו את הפודיום שממנו נשא את הנאום שהכין, מוקף בשריו ובח״כיו עטויי המסכות. זו לא הייתה התקהלות ספונטנית, אלא פריים שנבנה בעמל ונועד לשדר עוצמה. חלק מהניצבים בנשף המסכות נאבקו על מיקום טוב במרכז הפריים, אחרים היו מעדיפים להימנע מהמעמד אבל נכנעו ללחצים שהפעילה הלשכה. בודדים הצליחו לחמוק עם תירוץ טוב, ואחרים, כמו אדלשטיין וסער, לא הסתירו את הסתייגותם ממנו.

הדיון הבא נקבע לעוד כחודשיים, אך נתניהו כבר קיבל ממנו פטור. מסתמן שהפעם הבאה שראש הממשלה יידרש להתייצב פיזית מול השופטים תהיה רק בשנת תשפ"א, וייתכן שגם השנה הלועזית תספיק להתחלף בטרם יחל שלב ההוכחות. ככל שזה תלוי בנתניהו, הוא יעשה הכול כדי להאט את קצב השעון שהחל לתקתק. כל בקשה אפשרית לדחייה תוגש, כל הארכת זמן שניתן לחלץ מהשופטים תידרש. הצוות המשפטי ינהל מאבק, אבל הזמן שהם יקנו לו חשוב יותר, ולמעלה מן הכול: דעת הקהל.

נתניהו לא האמין שהרגע הזה יגיע, מתנגדיו לא האמינו שהוא עדיין יהיה ראש ממשלה נבחר בעומדו מול השופטים. שני הצדדים התבדו, וכעת מחלחלת אצל נתניהו ההבנה שגם משפט ארוך עלול להסתיים בהרשעה, והוא מתכנן את אסטרטגיית היציאה שלו: נשיאות, עסקת טיעון, או מציאת עילה לבחירות טרם הרוטציה. המשותף לכל אלו הוא הצורך להגיע אליהם מעמדת כוח ועם תמיכה ציבורית רחבה. השדה הציבורי עדיין יכול לחסוך ממנו את ההכרעה בשדה המשפטי.

ההגנה הסרוגה נפרמת

תהפוכות לא חלו בדעת הקהל, אבל שינויי טמפרטורה קיצוניים נרשמו במערכת הפוליטית. כחול לבן של בני גנץ, שנשאה את דגל המאבק בנתניהו ובאישומיו, עברה ממתקפה לוהטת לגמגום פושר. האזהרות מארדואן הומרו במחיקה זריזה של כל סרטוני הקמפיין מערוץ היוטיוב של המפלגה. גנץ ואנשיו לא הפכו לחסידי נתניהו, אבל הם עכשיו חלק מממשלתו.

קרועים בין ציבור הבוחרים שלהם ובין השותף החדש, בין הרצון להשמיע קול ערכי ובין החשש שיספקו לנתניהו עילה לפוצץ את השותפות. ראש הממשלה דרש מראש הממשלה החליפי למתן את ההתבטאויות - וגנץ ביצע. ההוראה שניתנה לחברי המפלגה הייתה לשתוק, ובהמשך הובהרה כאזהרה לשקול מילים. התוצאה הייתה מעט מדי, רפה מדי ומאוחר מדי מול הנאום החריף של נתניהו.

בכחול לבן רואים את עצם קיום הדיון כסדרו כהישג שלהם, ובסביבת גנץ משוכנעים שאלמלא נוכחותם בקואליציה ותפיסת תיק המשפטים, נתניהו היה מוצא עוד משבר או עילה לחמוק שוב מפתיחת המשפט, ונשבעים להבטיח את המשך קיומו השוטף. באופן פרדוקסלי, הם מעמיקים בכך את החתירה תחת הלגיטימציה שלהם עצמם.

בקצה השני, בימינה עברו ממאבק אקטיבי למען נתניהו להתבוננות אדישה מהצד. סמוטריץ', שקידם חקיקה פרסונלית שתמנע את משפטו של ראש הממשלה, הגיש השבוע חוק צרפתי לא רטרואקטיבי - כזה שמתמקד בשינוי השיטה, אבל לא יסייע לנתניהו עצמו.

הוא גם הזכיר השבוע בראיונות שנתניהו בישל את הדייסה שמוגשת לו כשמנע מהפכה אמיתית במערכת המשפט, וגם חתם על מינויים של כל אלו החתומים על הליך חקירתו והגשת כתב האישום. בנט ושקד לא שינו את עמדתם בדבר העוול שנעשה לנתניהו, אבל כבר לא בוער להם לנסח פוסטים ארוכים בעדו או לעבור ממיקרופון למצלמה כדי להגן על זכותו להמשיך ולמשול.

באופוזיציה יש זמן לטייל וללכת למעיינות קרירים במקום להצטופף ולהזיע סביב המנהיג. את אותן ביקורתיות וקרירות נתניהו מתחיל להרגיש גם בדיון על הסיפוח המתקרב. הוא מתחיל להגשים לימין את חלום הריבונות באישור אמריקני, שהיה נשמע דמיוני עד לפני שנים מעטות, אבל כשהמפלגה המזוהה ביותר עם ההתיישבות נשארת בחוץ - גם אירוע חגיגי כזה מרגיש חמוץ.

תאריך היעד לסיפוח הוא בתחילת יולי, עוד לפני הדיון המקדמי הבא במשפט נתניהו. וכפי שהמשפטי והפוליטי כרוכים אצלו זה בזה, גם הסיפוח מסומן בסביבת ראש הממשלה כאירוע שיקרין על מדד התמיכה בו גם בשדה המשפטי. אחרי שאיבד חלק משכבת ההגנה הסרוגה מימין, נתניהו רגיש יותר לכל שינוי במזג האוויר.