איום התיאום

בניגוד לרושם השורר החל מהרגע שבו הכריז יושב ראש הרשות הפלשתינית אבו מאזן על הפסקת התיאום הביטחוני עם ישראל, בין הצדדים לא שורר נתק מוחלט. גורמים מדיניים וביטחוניים מאשרים בשיחה עם 'בשבע' שאומנם יש התרופפות משמעותית בקשר, אבל הפלשתינים יודעים היטב מה הם עלולים להפסיד במצב של נתק מוחלט, ועל כן הם מדברים על שבירת כלים, אבל לא יכולים לבצע את האיום באופן מלא.

ברשות הפלשתינית, לפחות באופן רשמי, אין הסתייגויות. אלא שמתחת לפני השטח כבר הועברו לגורמים הביטחוניים הרלוונטיים מסרים שלפיהם הרשות תמשיך לאכוף את הסדר ולא לאפשר התדרדרות במצב הביטחוני. גורם ביטחוני אומר לנו שגם הצעדים הסמנטיים הקטנים שכן נעשו בשטח על ידי מנגנוני הביטחון, אינם מבחן אמיתי לסוגיית התיאום. כ־130 אלף פלשתינים העובדים בישראל יזדקקו כעת לאישורי מעבר שתלויים בתיאום הזה. האם הפלשתינים יעכבו אותם? כנראה שלא.

כוחות הביטחון עורכים מדי לילה מעצרים בשטחי הרשות בתיאום עם הפלשתינים. המטרה היא בעיקר למנוע חיכוך מיותר בין כוחות הביטחון בשני הצדדים. המעצרים ודאי לא ייפסקו, התיאום - ייתכן שכן. במערכת הביטחון חוששים מאפשרות של ניתוק מוחלט של התיאום, מה שיגרור בהכרח לכאוס ביטחוני. בשני הצדדים לא מעוניינים בהסלמה וגם לא בשינויים ביטחוניים. "אנחנו מעדיפים שהכול יישאר על כנו", אומר לנו גורם ביטחוני, אך הוא מדגיש: "אם יהיה אירוע שידרוש כניסה לשטחי הרשות - צה"ל לא יהסס ולו לרגע אחד להיכנס פנימה".

ומה המצב כרגע? הבכיר מודה שמדובר במצב חדש. "מעולם לא נתקלנו במצב שבו כלל אין מענה בצד השני, אך זה קורה בימים האחרונים. הפלשתינים יודעים שבלי תיאום הם אלה שייפגעו. ייתכן מאוד שהם מחפשים פרצה כדי להצדיק את ההצהרה שלהם אבל להמשיך לקיים תיאום מולנו, גם אם מצומצם". ראוי לציין שבמסגרת התיאום הביטחוני, ישראל היא זו שמבצעת את רוב המעצרים של גורמים בעייתיים, שרבים מהם מהווים איום על שלטונה של הרשות הפלשתינית. מצב של ריק מותיר את הרשות להתמודד לבדה עם הצרות מבית.

זיכרונות תוניס

בעוד מדינת ישראל מסוגלת, גם אם הדבר לא יהיה פשוט כלל, להתמודד עם ריק בצד השני, עבור הפלשתינים זו עלולה להיות מכת מוות. במערכת הביטחון מעריכים שאבו מאזן, שעוד זוכר היטב איך חזר הפת"ח מתוניס לרמאללה, לא יסכן הכול, לפחות לא כעת.

ברור לכולם שהמהלך הזה נעשה בעקבות ההצהרות החוזרות ונשנות על החלת הריבונות. אבו מאזן מיהר לכנס את אנשיו וירה כדור ראשון שהיה לו בקנה, כמעט בלי לכוון. כלומר, ההערכות הן שהמהלך היה מתוכנן היטב מראש, אבל גם ברשות הפלשתינית יודעים שאין לו תוחלת ארוכה מדי.

הבעיות עלולות לצוץ במהירות. אם פת"ח יוצר ואקום בתיאום, כפי שיצר ואקום בהנהגה בעזה, מישהו יצטרך לתאם את העברת הסחורות או העברת הציוד ההומניטרי. פת"ח עלול למצוא את חמאס משתחל במהירות למקום שהותיר מבלי שתהיה לו יכולת להחזיר את הגלגל לאחור. בגלל שהפלשתינים מודעים למצב הזה, לא רק שלא שורר נתק מוחלט, אלא במקרי קיצון הפלשתינים יפעילו את כל כוחם כדי לשמור על התיאום הביטחוני.

באופן האמיתי ביותר, הפלשתינים מחפשים מסר מצד ישראל שלא תהיה החלת ריבונות, לפחות לא בקרוב. גורמים ביטחוניים ניסו השבוע להוריד את גובה הלהבות כשאמרו שאי אפשר לעמוד בלוח הזמנים של נתניהו, כדי להשאיר את המצב באפרוריות. הכרזת נתניהו כי הוא מתכוון לפעול לפי לוח הזמנים שתכנן ולהחיל ריבונות ב־1 ביולי, עלולה לגרום לפלשתינים להידחק עוד יותר לפינה.

לכל הצדדים ברור שהיה כאן מהלך חדש. שהפלשתינים עשו צעד שטרם ננקט, אפילו לא בימים הקשים ביותר של היחסים עם הרשות הפלשתינית. האם הדבר יכול להוביל לצעדים נוספים כמו פירוק הרשות? סביר להניח שלא. ובכל זאת, הפסקת התיאום היא צעד שמעורר בישראל הרבה מאוד סימני שאלה, שטרם נענו.

עם המתנחלים נסתדר

הריבונות היא כעת האתגר המרכזי של נתניהו. הוא סינדל את עצמו היטב כשהציב כמטרה את ה־1 ביולי. אגב, לנתניהו אין בעיה עקרונית להחיל ריבונות גם כעת. השאלה היא בעיקר לגבי המחיר.

בין מרבית ראשי הרשויות ביהודה ושומרון לבין כמה אחרים שוררת כבר תקופה ארוכה מחלוקת בנושא החלת הריבונות והמחיר. רוב ראשי הרשויות אומרים שאם תוכנית המאה מחייבת הקמת מדינה פלשתינית במקביל להחלת הריבונות, צריך לחשוב על המהלך לעומק. אחרים טוענים שהמחיר שווה את הנזק, שממילא יש רשות פלשתינית ששולטת בדיוק על אותו שטח, ושום דבר לא ישתנה באמת. אלה ואלה מציגים מפות שיוכיחו את טענותיהם. אלה טוענים שהמפות מעידות על ויתורים מרחיקי לכת, ואלה מסבירים שמדובר בשטחים שממילא נמצאים בידי הרשות הפלשתינית.

"נתניהו התחייב לריבונות וזה מה שחשוב", אמרה השרה ציפי חוטובלי בריאיון ל'ערוץ 7'. המשפט הזה מכיל בתוכו גם חלקים מהמחשבה האמריקנית - ישראל רוצה ריבונות, מה אכפת לה לאפשר לפלשתינים סוג של מדינה. זה הלך הרוח המוביל אצל יועצו וחתנו של הנשיא טראמפ, ג'ארד קושנר, ופחות אצל השגריר האמריקני בישראל, דיוויד פרידמן. ישראל קיבלה פחות או יותר אור ירוק להחיל ריבונות, אבל גם נתניהו יודע שבבוא היום עלול להיות לצעד הזה מחיר. כאדם שידוע בהססנותו בתחום המדיני, נשאלת השאלה מה יעצור אותו.

ירדן מאיימת באיומים קשים, גם דעתה של מצרים אינה נוחה מעניין החלת הריבונות, שלא לדבר על חלק ממדינות אירופה, שנלחמות כאילו מדובר בלקיחת פירור מאדמתן. הרשות הפלשתינית כבר עשתה צעד ראשון וניתקה תיאום ביטחוני כשהיא מאיימת שכל ההסכמים עם ישראל וארה"ב יתבטלו לגמרי. כל איום כזה יכול לשרת את נתניהו כתירוץ.

כמנהיג שרוצה להשאיר חותם היסטורי, הוא חלם שנים על הסכם שלום עם הפלשתינים. כעת הסכם כזה נראה רחוק מתמיד. החלת ריבונות תטביע חותם, אבל לא תביא לנתניהו פרס נובל או משהו דומה. למעשה, נתניהו תכנן להשיג כאן לכאורה שני הישגים בו־זמנית: ריבונות עבור המתיישבים מצד אחד, ומדינה פלשתינית כדי להיכנס לספרי ההיסטוריה. הבאג בתוכנית הוא שהפלשתינים לא רק שלא נמצאים ליד השולחן, אלא רק הולכים ומתרחקים ממנו. המתנחלים? איתם נתניהו כבר יסתדר.

אגב, עוד לא דיברנו על המעצורים שיש לנתניהו בתוך הממשלה. האם כל כחול לבן שלמה עם החלת ריבונות? ספק. השר איציק שמולי איים השבוע, ללא מורא כלל, לסכל את החלת הריבונות מתוך הממשלה. בליכוד ענו שיש הסכם קואליציוני. החלת הריבונות במדינת ישראל, שהימין ייחל לה במשך שנים, כבר לא תלויה בימין. משה גפני אינו ימין, הוא שמאל. גם ליצמן ודרעי אינם ימין. כחול לבן? ודאי שלא.

אז האם ב־1 ביולי נשמע הכרזה מלאה על החלת ריבונות? לא בטוח כלל. ייתכן שנשמע גם הכרזה חלקית, נניח בקעת הירדן או מעלה אדומים כצעד ראשון, עם סוג של 'מפת דרכים' להמשך החלת הריבונות - כזו של פעימות, שנתניהו כבר יודע היטב איך להתנער ממנה. אבל אין ספק שמי שתאשר את המהלך לא תהיה ממשלת ימין, ולא משנה איך נתניהו ינסה לצבוע את העניין. זו תהיה ממשלת שמאל שהליכוד הוא חלק ממנה.