https://a7.org/pictures/959/959204.jpg
דני עטר
צילום: מערך ההסברה קק"ל

משבר הקורונה - הזדמנות לצמיחה בחקלאות

by

יו"ר קק"ל דני עטר מסתכל על החודשים האחרונים של משבר הקורונה, שפגיעתו הורגשה היטב גם בארגונו, ומעריך שדווקא ממנה יכולים לצמוח כמה דברים טובים עבור מדינת ישראל.

"הקורונה כבר מחוללת שינויים עצומים במגוון תחומים, ואני מעריך שאחת ההשפעות תהיה אמירה מאוד ברורה: מדינת ישראל, שיש לה רק צד אחד שפתוח למרחב הגלובלי וכל יתר הגבולות בעייתיים ביותר, לא יכולה להמשיך את התהליך של שחיקת החקלאים, צמצום מספר החקלאים, חיסול של ענפי משק, אי־תמיכה בחקלאים ובגידולים החקלאיים, כי אז נקלעים למצוקה כשכולם רצים ואוגרים מזון מתוך החשש שהסופרים לא יספקו את הסחורה", אומר עטר בריאיון ל'בשבע'.

לדעתו, דווקא המצב יוצא הדופן יצר חיבור מחודש של עם ישראל כולו אל החקלאים והחקלאות. "ראינו את ההתגייסות של אזרחי המדינה לרכוש באופן ישיר כשהרשתות לא יכלו לאסוף את התוצרת החקלאית. ראינו את החיבור שנוצר בין החקלאים לכלל הציבור. צריך להבין זאת, להכיר בעובדה שהחקלאות חייבת לחזור למקומה הטבעי ולמרכזיותה בעולם הערכים של מדינת ישראל, להכיר בנחיצות שלה בחיי היומיום של המדינה.

"לכן, אחרי שלושה חודשים שאנחנו נמצאים בתוך תהליך הקורונה ומבינים את החשיבות הגדולה בכך ש'אסם התבואה' של מדינת ישראל יתבסס על גידולים חקלאיים שאנחנו מגדלים ושומרים אותם אצלנו, אני מקווה שתיווצר מגמה הפוכה לזו שמתקיימת שנים רבות, של שחיקה במעמד החקלאים ושחיקה בהבנה של חשיבות החקלאות והייצור המקומי לצורך מילוי המדפים, המטבח והמקרר בכל בית בישראל", מוסיף יו"ר קק"ל.

"החיבור בין החקלאות וההתיישבות לקק"ל - הכי טבעי"

לקראת חג השבועות אנחנו מתיישבים לשיחה עם עטר על החיבור המשמעותי בין הארגון שהוא עומד בראשו לבין החקלאות במדינת ישראל, על כל ענפיה.

"המטרה הראשונית שלשמה קק"ל הוקמה היא גאולת קרקעות ושמירה על הקרקע במדינת ישראל. החיבור הטבעי הוא בין הפעילות שלנו ועולם הערכים שעליו קק"ל מתבססת, לשיתוף פעולה הדוק ומלא עם החקלאות במדינה ועם עולם הערכים שההתיישבות החקלאית מייצגת", מסביר עטר.

לא איבדנו קצת את ההערכה שלנו לחקלאות?

"החקלאות היא הגורם מספר אחת לשמירה על עולם הערכים של מדינת ישראל. על בסיסה המדינה קמה ומתקיימת, והיא גם כלי חזק וחשוב ביותר לשמירה על אדמות הלאום שלנו. לא לחינם מרבית האדמות במדינת ישראל הן עדיין אדמות לאום והחקלאים מעבדים אותן לתקופות זמניות.

"מיד עם קום המדינה, היכולת שלנו להתקיים נגזרה מחקלאות ולא מייבוא. כשבאו ימי הקורונה הם הוכיחו שוב שהחיבור בין קק"ל והחקלאות הוא הכי טבעי, ובנוסף, אם היה מי שחשב שאפשר לבסס את 'אסם התבואה' של מדינת ישראל על ייבוא מטורקיה, מירדן וממקומות אחרים, הוכח שהוא טעה טעות בסיסית וחמורה. אני מניח שזה יגרום לכולנו להיכנס לתהליך שבו החקלאות תחזור להיות הנדבך המרכזי בהגדרה של הציונות בת ימינו".

זה לא הכול. מזה שנים רבות, קק"ל מממנת מעל 50 אחוזים מהמחקר החקלאי במדינת ישראל. "בזכות המימון המחקרי הזה ישראל ניצבת בחזית הטכנולוגיה והקדמה של החקלאות הכי מתקדמת בעולם", אומר עטר.

אתם תומכים בכל מרכזי המחקר והפיתוח?

"יש לא מעט מרכזי מחקר ופיתוח שפרוסים בכל רחבי הארץ, מהצפון ועד לנגב. הם פועלים כיחידות עצמאיות וממומנים באופן מלא על ידי משרד החקלאות והקרן הקימת. אנחנו הגדלנו את ההשתתפות שלנו במרכזים הללו בשנים האחרונות".

עטר מדגים את המצוינות החקלאית הישראלית ומספר כי "אם היום מזמינים מישראל גידולים חקלאיים, תוך פחות מ־24 שעות הם מגיעים למדינות אירופה. זה ההייטק של החקלאות, ולקק"ל יש משקל מכריע בשימור היכולות הגבוהות האלה ובהרמת קרנה של מדינת ישראל כמדינה שמחזיקה בחקלאות המתקדמת ביותר בעולם".

החיבור הזה שלכם לחקלאות מתבטא גם בתחומים נוספים.

"קק"ל היא גם שותפה מובילה במפעל המים של ישראל. מדינת ישראל המדברית לא ידעה מחסור במים מעולם, בזכות הפעילות שלנו, המימון שלנו, הקמת מאות מאגרי מים במדינה, שמאפשרים לחקלאים להמשיך לגדל גם בשנות בצורת וגם בחודשי השרב והחום הכבד. גם החיבור בין החקלאות וההתיישבות לקק"ל הוא חיבור טבעי. נדבך נוסף של המעורבות הוא בהקמת יישובים: חלק גדול מאוד ממאות היישובים והמושבים שקמו במדינת ישראל קמו על אדמות קק"ל. להרחבות היישובים בגליל ובנגב קק"ל מבצעת את כל עבודות התשתית. אנחנו גם מכשירים קרקע לחקלאות מניבה ומוסרים לחקלאים לשם עיבוד".

לחנך להגשמה ולהניע תהליכים

אחת השאלות המרכזיות שנובעות מההכרזה של דני עטר לגבי הרצון שהחקלאות תחזור להיות נדבך מרכזי, היא שאלת הדור הצעיר. גיל החקלאים בישראל נחשב מבוגר מאוד, מספרם של הצעירים שמביעים עניין בכניסה לתחום הולך ומתמעט, וגם בנים ממשיכים כבר חושבים על קריירות אחרות.

כמי שעוסקים בין היתר בחינוך ובמנהיגות, איך קק"ל יכולה לסייע במשיכת צעירים לעולם החקלאות, שהפך פחות פופולרי?

"חלק מתהליך השחיקה במעמד החקלאים מראה שממוצע גיל העוסקים בחקלאות הולך ועולה. הדור החדש שגדל במושבים ובקיבוצים כבר לא חוזר לעסוק בחקלאות, והמשק המשפחתי הולך ומצטמצם. להחזיר חזרה אנשים צעירים לעבוד בחקלאות זה תהליך ארוך מאוד.

"אנחנו מנסים ללמד את הילדים בבתי הספר ובגני הילדים שהפירות והירקות לא גדלים בסופר אלא באדמה של הארץ שלנו. אנחנו מרכזים מאמץ עצום בתמיכה בתנועות הנוער ובמכינות הקדם־צבאיות, שהחיבור שלהם לאדמה הוא חיבור טבעי כחלק אינטגרלי מהפעילות. כשאנשי החינוך של קק"ל יושבים עם אנשי המכינות הקדם־צבאיות ואנשי ההדרכה והניהול של תנועות הנוער ובונים איתם את מערכי השיעור, הם יוצקים את התכנים הללו במטרה לחנך להגשמה - לעבודה חקלאית ועברית, ולהניע תהליכים. אני מאוד מקווה שהקורונה תשנה את הפאזה ותגרום לנו לחשוב במונחים אחרים ולהחזיר את החקלאות לליבת העשייה הציונית במדינת ישראל".

דיברנו הרבה על הקורונה. עד כמה היא פגעה בפעילות שלכם?

"הקורונה השפיעה על קק"ל בדיוק כפי שהושפעו כל החברות במדינת ישראל. במשך חודשיים נאלצנו להשאיר בבתים 75% מהעובדים. העבודה שלנו היא עם קהל: אנחנו קולטים מטיילים בפארקים וביערות, מדריכים טיולים, מפתחים מסלולי אופניים ומעודדים קבוצות לרכוב בהם, מדריכים כנסים של ילדים ובני נוער ומסעות ערכיים באתרי מורשת. כל זה נעצר.

"כתוצאה מזה, גם מקורות ההכנסה נעצרו, והדבר הביא את קק"ל לגבוליות ביכולת התפקוד. הניסיון לחזור לשגרה אילץ אותנו לשנות, יחד עם ועד העובדים, את ההסכם הקיבוצי הקיים, לצמצם את היקף כוח האדם והפעילות".

אתה יכול כבר לראות נקודה חיובית של התאוששות?

"אני מאמין שבתוך חודשיים נחזור לפעילות מלאה, וכבר היום אנחנו נמצאים בהיקף פעילות של 90% יותר ממה שהיינו רגילים לפני ימי הקורונה. אנחנו נמשיך לחזק את ישראל וליישם את תוכנית ישראל 2040 - להביא מיליון תושבים חדשים לנגב וחצי מיליון תושבים חדשים לגליל. נחזיר את התנופה לעשייה שלנו".

שחיקה ביחס המדינה למושבים ולקיבוצים

כמי שנולד, גדל וחי עד היום בהתיישבות, ליו"ר קק"ל יש ביקורת משמעותית על התנהלות המדינה כלפי המושבים והקיבוצים, שלדעתו עומדת ביחס הפוך לתרומה שלהם למדינת ישראל.

"אני עושה הבחנה ברורה בין הפעילות של המדינה למען המושבים והקיבוצים לתרומה שלהם דה־פקטו. אנחנו רואים ששנים רבות חלה שחיקה ביחס המדינה למושבים ולקיבוצים, למרות שהם קובעים בגופם את גבולות המדינה - אז והיום", מלין עטר.

"כשאתה הולך ובוחן את התרומה של בוגרי המושבים והקיבוצים, רואים שאחוזי ההתנדבות לשנת שירות הם מעל 30 אחוזים, וזה נתון עצום. אם היו תקנים זה אפילו היה גדל ל־40 ו־50 אחוזים מבוגרי המושבים והקיבוצים שמעוניינים להתנדב לשנת שירות. אחוז הגיוס לצה"ל במקומות הללו הוא קרוב למאה אחוזים, וכך גם לגבי אחוזי המשרתים שירות משמעותי, המתנדבים לקבע, ליחידות מובחרות - כולם הרבה מעבר לממוצע הארצי. ברור שיש פער עצום בין המשך התרומה של ההתיישבות העובדת למדינת ישראל, לקיומה, לחוזקה, לחוסנה ולאחיזה בקרקע - לבין יחסה של המדינה להתיישבות הזו בכל מובן שהוא", הוא מוסיף.

יש ממשלה חדשה בישראל, אתה צופה שינוי במצב?

"אני מקווה שדווקא ממשלת האחדות החדשה תצמצם את הפער הזה, כי בסופו של דבר, אחרי כל המשחקים הפוליטיים בין ימין ושמאל, יש להתמקד בחיזוקן של החוליות המרכזיות במדינה - ההתיישבות העובדת ומעמד הביניים - שנושאים על גבם את כל החברה הישראלית, וחיזוקם הוא בעצם חיזוקה של המדינה כולה".

החלת הריבונות היא נושא מרכזי מאוד בסדר היום הציבורי. איך קק"ל נערכת אליה?

"בכל מקום שהממשלה הריבונית של ישראל תחליט שהיא מחילה ריבונות, אנחנו נבוא לידי ביטוי בצורה מאוד אינטנסיבית. כיום חלות עלינו מגבלות במקומות שהחוק הישראלי אינו חל בהם".

כיו"ר קק"ל וכאיש ההתיישבות, איפה נוגע בך חג השבועות?

"אין ספק שחג השבועות, מעבר לכך שהוא אחד משלושת הרגלים והוא חג מתן תורה, הוא גם חג החקלאים. זה חג שמבשר על תחילת הקציר ומעלה אצלי זיכרונות יפים ומתוקים, בעיקר מתקופת הילדות. במשך ימים ארוכים היינו חוגגים בתחרויות של ספורט וחקלאות - תחרות של טרקטורים מקושטים רתומים לעגלה, תערוכה של הילדים שנולדו בשנה האחרונה, מביאים את כל העגלים והטלאים הקטנים שנולדו, מציגים את כל התבואה החדשה והפיתוחים החקלאיים.

"היו גם תחרויות של החלפת קווי השקיה, סידור חבילות חציר וקש, והכול היה סביב החקלאות. זה היה מרגש וכל הקהילה הייתה שותפה לכך. זה היה חג החקלאות, אחד החגים השמחים ביותר שגדלנו עליו. לצערי זה לא קיים היום. בימינו מציינים את שבועות באירועים קטנים יותר שלא נמשכים ימים אלא שעתיים-שלוש בלבד. בהתיישבות העובדת זה עדיין חג מרכזי, אבל אולי הגיע הזמן לחדש את מה שעשינו כילדים, לנהוג שוב כמו אז, כשעטפו אותנו כילדים באהבה לחקלאות, לאדמה ולארץ הזו".