מעקה של אמונה: מה קורה עם הערכים שלנו?
עולם ההלכה מציב לנו גבול, מעקה בטיחות. זה משהו שקשה להכיל בעולמנו כיום, אבל הוא גם מעקה להישען עליו. סוג של מתווה שמקנה לך דרך נכונה לחיים. לא קביים, אלא דרך ושלוות נפש
by הרב טל חיימוביץגבול – לכאורה מילה קשה. במיוחד בדור הפלורליזם, הפוסטמודרניזם ושאר האיזמים, שהמשותף לכולם הוא מרחב פתוח, במעשה ובדעת. שבירת המוסכמות, שחיטת כל הפרות הקדושות, בדיקה מחודשת של כל מה שאנחנו חושבים שידענו אי פעם על העולם ועל בכלל.
אבל גבול הוא גם מעקה, משהו להשען עליו, מצפן שבלעדיו היינו אבודים. כשהיינו הורים צעירים, שמענו פעם הרצאה של מחנך דגול שהסביר שהגבול הוא מעקה הביטחון של הילד. הילד ממש מחפש שתשימו לו גבולות, כי הדבר שומר אצלו על הקצב, על הריתמוס הפנימי, ומאפשר לו לראות בתוך ים של פרטים דרך סלולה וברורה. הגבול הוא בטחון.
עוד באותו נושא
צאו ללמוד תורה: המדריך לאירועי שבועות תש"פ
לכתבה המלאה בסרוגים >
3
אנשים של מסורת, אנשים דתיים, רגילים למקצב שכזה בכל מה שקשור לאורח חייהם. 'ההלכה' היא סוג של מתווה שמקנה לך דרך נכונה לחיים. לא קביים, אלא דרך ושלוות נפש. שאלתי פעם אברך יקר: "איך אתה מלמד את הילדים שלך, לתת לך לבדיקת כשרות את הסוכריות שהם חוטפים תוך זינוקי קמיקזה בבית הכנסת? הילדים האלה הרי ממש מסרו את הנפש על זה?". האברך לא התבלבל וענה לי בבת צחוק: "מה זאת אומרת? בכל מקום בעולם ילדים לומדים שהדרך לאכול סוכריה זה להוריד את העטיפה ואז להכניס לפה. אצלנו פשוט הכנסנו עוד שלב. מוסרים לאבא, מקבלים חזרה פותחים ואוכלים. פשוט, לא?! זו לא בדיקת כשרות, זו פשוט הדרך לאכול סוכריה!".
בכל מה שקשור להלכה מעשית, הסתדרנו איכשהו. יש לנו עולם ברור. מה קורה עם עולם הערכים והדעות שלנו?
פה זה כבר סיפור אחר לגמרי. השוק חופשי ופתוח לכל. שוק חופשי זה דבר לא רע כשמדובר על הורדת מחירים, ורמת חיים טובה, אבל בעולם הערכי, תנסו לחיות עם תחושה שכל מה שלא תחשבו זו אופציה לא פחות טובה מאופציה אחרת לגמרי, ושום דבר לא ברור או ידוע!
לו נניח שהייתם צריכים להחליט לנסוע לחיפה, אבל מה שהיה עומד בפניכם היא ההתלבטות שהדרך לחיפה תלויה בפניה צפונה, וזו שווה בדיוק לאפשרות שהדרך עוברת דרומה. לזוז, הייתם זזים? הייתם בכלל מתניעים את האוטו? מישהו יכול בכלל להתחיל לנוע בחיים בלי אג'נדה?
זה לא רק שהפוליטיקאים מונעים מאג'נדה, וקולות עקשניים טוענים שגם שופטים מונעים מאג'נדה קבועה מראש; כל אדם בעולם מונע מתפיסת חיים וסט ערכים מובנה. או יותר נכון, כל אדם צריך להיות מונע מעולם ערכי ברור. אך כאן יש לנו בעיה, כי נדמה שאיכשהו בכל מה שקשור לתפיסת עולם יהודית, הסט הזה הגיע בתוספת בלאגן.
האם הקב"ה נמצא רחוק מן העין, או ממש בכל מקום? האם אני צריך לרדוף אחרי הפרנסה עד שהעסק תפור מכל הצדדים, או שנעשה קצת וה' יעזור? האם לרוץ לקברי צדיקים, או זהירות, יש כאן עבודה זרה?
ובכלל, בתקופת הקורונה, השאלות גברו: האם לכל כדור יש כתובת, אז אל תדאג, או הוראות משרד הבריאות פלוס פלוס?
הגיע הזמן, שנתפוס אחריות על סט הערכים שלנו. הגיע הזמן שנתחיל לברר, היכן מתחבא לו המעקה. היכן יש כאן גבול מבורך שברח.
הרב טל חיימוביץ, בעברו ר"מ בישיבות גבוהות ו'הסדר' וכיום מייסד וראש תכנית 'רבנן דאגדתא' – אמונה. הלכה למעשה.