בריאן רנדל: "הרגע הכי גדול בקריירה"

ההתמודדות עם מחלת הקרוהן (נלחם בה, לא נכנע לה) • החברים שנשארו בישראל (קטש מסנן אותי) • והג'וב באן.בי.אי (מקווה שאקבל הזדמנות להיות על הספסל הקדמי) • עשור אחרי הזכייה באליפות עם גלבוע/גליל, תפסנו את בריאן רנדל לשיחה

"אני חבר טוב של אנדרו קנדי (זכה באליפות עם הפועל גליל עליון ב־1992/3; י"מ), וכשהגעתי לגלבוע/גליל ב־2008 שמעתי על מה שהוא עשה פה. חשבתי לעצמי שזה יהיה מצוין להצליח כמוהו. אחרי שנתיים זכינו באליפות והבאנו תואר לגן נר. זה הרגע שבו הכל התחיל".

עשור חלף מאז הזכייה המדהימה של גלבוע/גליל באליפות המדינה, אחרי ניצחון 77:90 על מכבי ת"א בגמר. בריאן רנדל, אחד מכוכבי האליפות וחבר בחמישיית העונה, זוכר כל רגע. "זו היתה אחת העונות שבה הכי נהניתי לשחק כדורסל", הוא אומר בראיון ל"ישראל היום", "האליפות הזו היא הרגע הכי גדול בקריירה שלי".

"היינו חבורה שלא תיאמן, ישראלים וזרים", ממשיך רנדל, "הסוד שלנו היה הכישרון אישי. כולם בטח זוכרים את ג'רמי פארגו, אבל תמיד שמרנו על הקבוצתיות, וזה מה שעזר לנו בסופו של דבר. עד היום פארגו הוא אחד החברים הכי טובים שלי, אני בקשר טוב גם עם דגן יבזורי, שהיה מארח אותי אצלו בבית. מערכות היחסים שנוצרו באותה עונה מחזיקות עד היום".

איך היתה מערכת היחסים שלך עם המאמן עודד קטש?

"מדהימה, הוא חבר שלי עד היום. כשהייתי בישראל, אשתי, הבן שלי ואני היינו הולכים אליו הביתה והוא היה מבשל לנו. אני עדיין שולח לו מדי פעם הודעות, אבל הוא לא מגיב כי הוא טוען שהוא לא מבין טוב אנגלית (צוחק)".

רנדל עם החברים מגלבוע/גליל. "מערכות היחסים מחזיקות עד היום"  // צילום: אלן שיבר

כשאני אומר לרנדל שכולם חשבו שמכבי ת"א ופיני גרשון ינצחו בקלות ויזכו בתואר, הוא מספר שהשחקנים והצוות המקצועי היו חדורי אמונה שאפשר לעשות את זה. "הגענו לגמר כדי לנצח, זו היתה ההרגשה בחדר ההלבשה לפני המשחק. לאזמה בדיוק נפצע וזה היה משמעותי עבורם. זה נתן לנו דחיפה, והרגשנו שאנחנו מספיק טובים כדי לנצח אותם".

דיברת על הרגע הכי גדול בקריירה. אתה יכול להצביע גם על הרגע המאכזב ביותר שלך?

"כששיחקתי במכבי חיפה בעונת 2012/13 וניצחנו בגמר, אבל הפסדנו את האליפות בגלל הקטע עם ההפרשים. זה הרגע הכי מאכזב שלי, כי זאת העונה הכי כיפית, כמובן אחרי האליפות עם גליל".

"המחלה נתנה לי הזדמנויות"

רנדל הוא אחד הזרים האהובים בתולדות הכדורסל הישראלי. בכל חמש הקבוצות שבהן שיחק הותיר אחריו חותם חיובי וההערכה רבה. לדעת אנשי המקצוע, אם לא היה סובל מפציעות ובעיות בריאותיות רבות - שהובילו אותו לפרוש בגיל 32 - רנדל יכול היה להגיע רחוק יותר.

אחת הבעיות הקשות שאיתן התמודד רנדל היתה מחלת הקרוהן. כעת הוא מדבר על הנושא בפתיחות רבה. "המחלה הזו משפיעה על הגוף בכל מיני דרכים. הצבתי לעצמי מטרה בחיים - לקפוץ מעל המשוכה הזאת. ההתמודדות עשתה אותי חזק יותר. זכיתי לפגוש אנשים וילדים שחלו בקרוהן, והכנסנו אותם למשחקים ולחדר ההלבשה.

רנדל עם ליובין וקטש. "עוד חבר שלי עד היום" // צילום: אלן שיבר

"זכיתי לעורר בהם השראה בגלל התמודדות שלי עם המחלה. אלה רגעים שאני מתבונן בהם ומתקשה לוותר עליהם, גם אם הייתי יכול. קרוהן זה כואב, אבל זה נתן לי הזדמנויות מדהימות".

איך אתה ממליץ לספורטאים להתמודד עם מחלה כזו?

"כל מקרה לגופו. האוכל שאכלתי ישפיע לרעה על מישהו אחר ולהפך. אנחנו חולקים את המחלה, אבל זה שונה מאדם לאדם. כל מה שניתן לעשות זה לתמוך אחד בשני ולהבין את המחלה כדי להסביר לאנשים שלא מכירים, לעורר מודעות. ככל שהעולם לומד יותר על קרוהן, ככה ניתן להתמודד איתה בצורה טובה יותר. המחלה פוגעת באנשים בכל הגילים, והמשותף הוא שכולנו נלחמים בה ולא נכנעים לה. זו צריכה להיות המטרה".

זמן קצר לאחר שפרש מכדורסל מצא רנדל ג'וב במינסוטה טימברוולבס מהאן.בי.אי. תחילה שימש עוזר וידאו, ובשנה האחרונה התקדם לתפקיד מאמן פיתוח השחקנים של המועדון.

"התחלתי כעוזר וידאו, ואנשים פשוט לא מבינים כמה קשה עבדתי בלילות בשביל המאמן טום ת'יבודו, ששמו והמוניטין שלו הולכים לפניו. יש לו סטנדרטים גבוהים מאוד, וזה מה שהרגיל אותי לעבודה קשה. היום אני עובר עם שחקנים על וידאו ועושה איתם אימונים אישיים. יש בזה הרבה סיפוק".

רנדל מול מכבי תל אביב. "הסוד שלנו היה הכישרון האישי" // צילום: אלן שיבר

איך זה לעבוד עם כוכב כמו קארל־אנתוני טאונס?

"כל העבודה פה היא ברמה גבוהה מאוד. קארל־אנתוני רוצה להיות הגבוה הטוב ביותר באן.בי.אי, והוא מקדיש את כל כולו למטרה הזאת".

מה נאחל לך?

"תאחל לי שאקבל הזדמנות להיות עוזר מאמן על הספסל הקדמי בליגה הטובה ביותר בעולם".