המדריך לבחירת ישיבה קדושה

קדושה קדושה אני מבקש... היו מילותיו האחרונות של הרב משה צבי נריה זצ"ל. וכך מצווה אותנו התורה "קדושים תהיו".

לכן ברורה התביעה ללכת רק לישיבות קדושות! אך איך יודעים אם ישיבה היא קדושה או לא? ננסה לעמוד בקצרה על כמה כללים בסיסיים לדעת אם מדובר בישיבה קדושה. לא נוכל ליצור קדושמטר מדויק, אבל ננסה לתת כמה מדדים.הכלל החשוב ביותר לבחינה הוא האם מדובר בישיבה שרבניה תלמידיה ובוגריה נוהגים כבוד זה בזה וכלפי יהודים אחרים. רק לפני שבועיים ציינו את סיום מותם של תלמידי רבי עקיבא, שמתו במגפה כי לא נהגו כבוד זה בזה. בית מדרש של עשרים וארבע אלף תלמידים נמחק. כי הכלל הגדול בתורה של "ואהבת לרעך כמוך" לא התקיים בו.אין קדושה ואין השראת שכינה במקום בו מבזים ומזלזלים בתורה של השני. מפליא עד כמה דווקא מהציבור המותקף והמבוזה, לא יצאו אף פעם אמירות פוגעניות וכינויים מעליבים כלפי תלמידי חכמים, ודווקא מקומות ורבנים שמניפים את נס הקדושה נכשלים בכך פעם אחר פעם.לאחר הכלל החשוב ביותר באים כמובן השקידה והעמל בתורה, היחס לתורה כדבר ה' הפועל בעולם, היחס לחז"ל ולמעבירי המסורת בישראל במשך הדורות, המחויבות להלכה, הדבקות בה', עבודה על המידות, עבודת הלב והתפילה ועוד, אך זו קדושה שיכולה להתקיים רק במקום שבו יש כבוד לכל אחד מישראל, וודאי לתלמידי חכמים.הקדושה כידוע שורה בציבור, מצוות קידוש ה' היא בציבור, והשכינה שורה ככל שיש יותר מעורבות עם הציבור, לכן ככל שהישיבה יותר מחוברת לעם ישראל, יותר מוסרת את עצמה על תורתו וקיומו, כך היא יותר קדושה. דבורה בשירה שלה מקללת ב"ארור" את מי שלא בה "לעזרת ה' בגיבורים" מקום שמחנך את תלמידיו למסור נפשם על עם ישראל, להיות חלק מאלו הנלחמים את מלחמות ה', לקיים את מצוות "עזרת ישראל מיד צר" הוא מקום ברוך ומקודש, ואילו מקום שתלמידיו מוציאים את עצמם מן הכלל, הקדושה שלו נפגמת מאד.הרמב"ם אומר בהלכות יסודי התורה כך : "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול" (פרק ב הלכה א). כלומר הדרך לאהבת ה' ויראתו, היא על ידי התבוננות בבריאה. לימודה והבנת הפלא הגדול שלה. לכן חשוב לבחון האם בישיבה לומדים גם את חכמות הטבע, מכירים בהם ועוסקים בהם. לימוד תורה בלבד וודאי מביא לאהבת ה' ויראתו, אך חסר החלק הנוסף – התבוננות במעשיו וברואיו הנפלאים. "וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה; וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הבריות" (הלכות ת"ת פרק ג) כן, צריך לבחון האם הישיבה מכוונת את האדם בתהליך החינוך שלה, לאהוב את המלאכה, להתפרנס בכוחות עצמו ולא לחיות על חשבון הציבור. הרמב"ם הציב רף גבוה מאד, וטען שאסור בכלל לתלמידי חכמים לקחת כסף מהציבור.כבר חלקו עליו גדולי הראשונים, אך הם דברו על ת"ח מובהקים, שעמלים בלימוד והרבצת תורה לכל ישראל, ולא על יצירת חברה גדולה מאד של אנשים שאינם מפרנסים את עצמם, וחיים על כספי הציבור. וכך אומר הרמב"ם "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את השם ..(שם) במקום בו יש חילול ה' וודאי שאין קדושה. ארץ ישראל קדושה, ויושביה קדושים. הנביא יחזקאל (פרק ל"ו) מציין שחילול ה' הוא כאשר גויים שולטים בארץ ה' וקידוש ה' הוא כאשר עם ישראל חי ושולט בה. ישיבות שמחנכות לישוב הארץ, ותלמידיהם עוסקים בכך ומוסרים נפשם על כך, הם ישיבות שמרבות קדושה ושכינה בעולם.נתפלל שנדע להמשיך ולחלוק אחד על השני, לפתח את התורה על גווניה ושבעים פנים שלה, אך מתוך כבוד ואהבה. וערב מתן תורה, יתקיים בנו הכתוב "ויחן שם ישראל נגד ההר" – כאיש אחד בלב אחד.