https://s1.kikar.co.il/th/data/auto/nadm/wn/9ckjm27p__w643h428q95.jpeg
הרב בן ציון נורדמן (צילום: אבי רביבו)

לַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר // הרב בן ציון נורדמן - כיכר השבת

בתקופה זו בה נערך תהליך החזרה ללימודים בהדרגה כפי הכללים וההוראות, שמחתי לפגוש את התלמידים החביבים, שגם הם כבר הספיקו להתגעגע ללימודים, תופעה מבורכת כשלעצמה...

כשנדרשתי לנושא החג הקרב ובא, חג השבועות, שוחחתי עם התלמידים בבית ספרנו מדעים ויהדות על משמעות החג ומנהגיו ובדגש על ליל החג שבו רווח המנהג בתפוצות ישראל להישאר ערים בו וללמוד תורה עד אור הבוקר.

כאשר הגעתי לנושא זה קפץ התלמיד רון מכיתה י' ואמר שכעת אחרי הקורונה "לילה לבן" קטן על עליו ועל החברים, ומניסיונם זה דווקא נשמע חוויתי ביותר להפוך את הלילה ליום, (ובעקבותיו גם את היום ללילה...).

אמנם הביטוי העוסק ב"לילות לבנים" מקורו בהקשר אחר לגמרי, והוא כינוי לתופעה המתרחשת באיזורי הקוטב הצפוני שם בתקופות שונות בשנה השמש שוקעת לפרק זמן קצר מאוד כך שלא משתררת חשיכה של ממש באותה תקופה. כך או כך הפך הביטוי לסמל של פעילות לילית.

לקחתי את דבריו, והתבוננתי כי בעצם בחג השבועות ישנם כמה וכמה ביטויים לצבע הלבן! יש הלובשים בגד לבן, אוכלים מאכלי חלב וגבינה. וחשבתי לעצמי כי הרי אין דבר בעולם שלא נרמז בתורה, ומן הראוי להתבונן ביום זה שבו ניתנה התורה – במשמעותו הסימלית של הצבע הלבן, הכל במסגרת "שבעים פנים לתורה", "הפוך בה והפוך בה דכולה בה". חלק מהדברים למדתי ממאמרו של משה שרון ומבוסס על פי יסודות הקבלה.

במדעי הטבע הצבע מבטא את התחושה הנקלטת במח בעת צפייה בעצמים שמוקרן עליהם אור, השוני בין הצבעים הוא במידת הקליטה שלהם את קרני האור, הצבע השחור לדוגמא בולע לתוכו את כל האור ('חור שחור') והוא בעצם לא מוגדר כצבע חיובי, העין שלנו אינה רואה את השחור, היא מסוגלת לראות רק את האור שמוחזר אליה, הצבע הלבן הוא היחיד שאינו 'לוקח לעצמו', הוא מחזיר לעולם בחזרה את כל האור שמופנה לעברו!

כדי להבין את הקשר שבין חג השבועות לבין הצבע הלבן עלינו להבין מדוע אנו חוגגים את חג השבועות? הסיבות ה"חקלאיות" הן רק נספחות לסיבה המרכזית – מעמד מתן תורה בהר סיני.

עם ישראל יצאו ממצרים בנסים גדולים אל המדבר, והתורה מתארת בספר שמות 42 מסעות, ויסעו ויחנו, ויסעו, ויחנו, והנה במסע האחרון שלפני מתן תורה אומר הכתוב "ויחן שם ישראל כנגד ההר" ורש"י שואל – מדוע "ויחן" בלשון יחיד? ועונה – "כאיש אחד בלב אחד". מלמדים אותנו חז"ל הקדושים שבחניה הזאת  התבטלו המחיצות המפרידות בין עם ישראל, לא מפלגות ולא ויכוחים, כולם יחד חדורים מטרה אחת! קבלת התורה. כל אחד חשב על טובת הכלל ולא על טובתו האישית, "כל ישראל ערבים זה לזה".

רק החיבור האידאלי רב העוצמה הזה אפשר את קבלת התורה שהיא הארה אלוקית, גילוי שמימי, אור גדול, אינסופי, אליה זכו כל כלל ישראל, התורה מכילה בתוכה הן את האור והן את הוראות החיבור לאור שנקראות מצוות. מצוות מלשון צוותא – חיבור. חיבור אל האור.

מכאן אנחנו מבינים את הטעם הראשון שבצע הלבן הרווח בחג הזה – חג שמסמל מעמד של נתינה, של הטבה, ההיפך מהאגואיסטיות, חיבור הדדי והרמוניה בין כל חלקי העם, ללא יוצא מהכלל , למטרת קבלת התורה.

• • • 

וכעת נחזור למנהג שבו פתחנו, להיות ערים כל הלילה ולעסוק בתורה, מה הוא הטעם למנהג הזה?

במדרשים מבואר שזה הוא כעין תיקון והשלמה ללילה שבו ניתנה התורה, שכלל ישראל נמו את שנתם ומשה רבינו היה צריך להקיצם כדי לקבל את התורה בהר סיני, ולכן אנו מדירים שינה מעינינו והוגים בתורה עד אור הבוקר.

אך הסבר נוסף מצאנו בספרים הקדושים, ליל שבועות נקרא בשם "ליליא דכלה", ובעברית הלילה של החתונה – הלילה של הכלה. מי זו הכלה? מי מתחתן? מושג נשגב זה למעלה מהשגתנו, אך הקדמונים מסבירים לנו שהוא מבטא את הקשר העמוק שנוצר ביום זה, הכלה היא עם ישראל והחתן הוא כביכול הקב"ה, והלילה הזה שבו אנו לא ישנים אלא עוסקים באור התורה, הוא ליל החיבור ביניהם. אנחנו, לומדי התורה, נקראים השושבינים שמלווים את הכלה לחתונתה ומקשטים אותה ב-24 תכשיטים, הלא הם 24 הספרים המרכיבים את התנ"ך. ומכאן המקור לסדר 'תיקון ליל שבועות' בו קוראים פסוקים משולבים לפי סדר מיוחד מכל כ"ד ספרי התנ"ך – תורה נביאים וכתובים.

ולסיום המנהג של אכילת מוצרי חלב הטעם הידוע הוא: שהתורה נמשלה לחלב, כפי שאומר הפסוק: "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים ד, יא) כשם שחלב מספק את כל צרכיו של התינוק, כך התורה מספקת את כל הצרכים הרוחניים של האדם.

כשם שחלב מכיל את כל מה שגופו של התינוק זקוק לו על מנת להתפתח בצורה המיטבית, כך התורה מכילה את כל מה שהנשמה זקוקה, על מנת להתפתח בצורה מיטבית.

ומזווית הנתינה והחיבור: הרי החלב הוא הביטוי המעשי, הראשוני והיסודי של נתינה בפועל (מהאם לתינוק) אם כן עוד טעם למה  אנו אוכלים מאכלי חלב.

• • • 

הנה ראינו כעת כמה וכמה רבדים זוויות ועמקים אנו מוצאים בתורה הקדושה! וכל אחד ואחד מאתנו יכול להתחבר לרובד המסוים שאליו הוא נמשך, כמו שאמרו חז"ל שאין אדם למד אלא ממקום שליבו חפץ, לכל אחד ואחד יש את חלקו המיוחד לו בתוך המכלול האין סופי הזה, והמכלול כולו יוצר פיספס ענק ומושלם של 'יחד שבטי ישראל'.

גם בני הנוער שלנו יכולים לטעום מנועם התורה, ממתיקותה, בהכוונה נכונה למצוא את הנקודה שתחבר אותם אל האור העצום של התורה, כך יגדלו ויתרגלו להנות מנופת הצוף והטעם המתוק שבתורה, וימשיכו להגות בה גם במשך שאר ימות (ולילות) השנה כולה.

חג שמח ושבת שלום ומבורך.

אולי יעניין אותך גם: