https://a7.org/pictures/958/958869.jpg
גיטה חזני מלכיאור
צילום: ללא קרדיט

מדינת ישראל מאבדת משילות במגזר הערבי

בשנים האחרונות מתרחשת במגזר הערבי קטסטרופה חברתית של פשיעה ואלימות חסרות-תקדים בהיקפן ובאכזריותן, ובכל-זאת איננה זוכה לתשומת הלב הראויה בסדר היום הפוליטי והתקשורתי.

אמנם מקרי הרצח התכופים מקבלים סיקור, אולם הרושם הוא שהסיקור לקוני ואדיש משהו ונובע רק מן הצורך לצאת ידי חובה עיתונאית.

יתר על כן, הציונות הדתית שהניחה על כתפיה את משא השליחות לשמש מגדלור אידיאולוגי ומצפן ערכי למדינת היהודים, נכשלה כשמדובר בנווט אידיאולוגי ופוליטי בסוגיית ערביי ישראל. לא רק שההנהגה שלנו מתעלמת מסוגיה זו בשיטתיות, אלא שכמעט אינני נתקלת במאמרים פובליציסטיים העוסקים בה.

למעשה מדובר בהחמצה גדולה שכן חלק גדול בציבור הערבי חש אהדה סמויה לימין ונעלב מכך שאיננו רואה בערבים פוטנציאל אלקטוראלי או שותף פוליטי או סתם מתעניין בקיומו.

רוב ציבור הציונות הדתית איננו יודע כי בישראל 2020 אזרחים ערבים מתבצרים בבתיהם לא מחשש לקורונה אלא מפחד שייקלעו, שלא בטובתם, לתוך אחד מן השניים- מלחמת כנופיות המטילות את חִתן ומוראן באמצעות נשק חם על הציבור או סתם אל בין זרועותיהם של צעירים חמומי מוח.

בישראל 2020 פועלות שבע משפחות פשע ערביות ענפות לאורכה ולרוחבה של הארץ, בחופש מלא, והפכו את הרחוב הערבי למקום לא בטוח למי שחייו יקרים לו. בעל משפחה שנקלע למצוקה כלכלית ולווה כספים בשוק האפור שבשליטת משפחות הפשע, ואין לו אפשרות להחזיר את החוב במועד, ימצא את מותו תוך כדי נהיגה ברכבו בכיכר העיר.

ראש מועצה או ראש תאגיד שלא יסכימו להצעה לשלם דמי חסות תמורת הגנה על מבני ציבור או תשתיות, מסתכנים בשריפת מכוניתם במקרה הטוב או באבדן חיי בני משפחתם, במקרה הגרוע. אין אזהרה מראש על 'טעויות' ואין הזדמנות שניה. הערה מצד אזרח שומר חוק לנהג שחנה במקום אסור תסתיים בו במקום בירי בגפיו התחתונות שיהפוך אותו משותק לצמיתות.

נער בן 15 שחברתו התלוננה על מחלוקת עם חברתה הטובה, יגיע לרחוב בו מתגוררת האחרונה ויטיל רימון הלם על חלון ביתה. מורה בבית הספר שיתלונן על מחסור בחניה עקב השתלטות תלמידים המגיעים לביה"ס ברכבי יוקרה פרטיים, ימצא למחרת את רכבו עולה באש. וכל אלה טיפה בים ושגרת מציאות מקבילה יומיומית ברוב היישובים הערביים בארץ, מוסלמים, בדואים ודרוזים.

אֶמְצָעִי התקשורת השולט היום ברחוב הערבי לפתרון סכסוך חמור או מחלוקת פשוטה הוא הנשק החם. משפחות הפשע מחזיקות במחסניהן מלאי של אמל"ח שהיקפו בלתי-ידוע שנמכר בין היתר לנערים בני 15. ואולם מן הנתון כי ב-2019 נתפסו למעלה מ-4,000 אמצעי לחימה, אפשר לשער מה היקף האמל"ח שעדיין לא נתפס. 70-90% מן האמל"ח מוברח מבסיסי צה"ל והיתר מן הרשות ומירדן.

בישוב בפזורה הבדואית שבנגב החלה לאחרונה גם בנייתו טנק מחלקים שהוברחו מצה"ל. עיתונאי ערבי סיפר לי כי לעיתים קרובות ילדיו בני ה- 5 וה-7 שומעים באמצע ארוחת הערב רסס של יריות קרוב לבית. בהתחלה נהגו לשאול מה זה והייתי משיב 'זיקוקים'. היום הם יודעים להבחין בין ירי של קלצ'ניקוב לבין ירי של M-16. למה הילדים שלי צריכים להיות חשופים לזה? למה אני צריך לשקר להם? שואל האב.

משפחות הפשע המאורגן שולטות למעשה על הכלכלה במגזר הערבי. מלבד הברחות נשק וסמים בגבולות, הן מפעילות מנגנון כלכלי משומן של הלבנת הון, הלוואות בשוק האפור, וגביית דמי חסות מבעלי עסקים וראשי מועצות. תחום המסעדנות, הפרסום, שוק הרכב, שירותי הסעות, ועוד נשלטים בידי משפחות אלה. אזור שליטה נוסף שנזהרים לדבר עליו במגזר ב הוא השלטון המקומי.

כנהוג בארגוני פשע, משפחות הפשע הערביות חדרו באמצעים 'כשרים' ו'חוקיים' לתוככי רוב הרשויות המקומיות ושולטות במנגנוני קבלת ההחלטות. החלטה 922 הגבירה את המוטיבציה שלהן להנות מן התקציבים שהוענקו לרשויות לשיפור וצמיחה בכלכלה, בחינוך, בתחבורה, בתשתיות ובבניה. הם דואגים לתמוך בקמפיינים של מועמדים לתפקידי ראשי רשויות ולממן אותם כדי להבטיח שהקבלנים שלהם יזכו מאוחר יותר במכרזים. אוי לקבלנים מתחרים ואוי לראש רשות או למקבל החלטות שפועלים למנוע זכיה זו. הם יודעים שהם שמים את נפשם או נפשות בני משפחותיהם בכפם. ראשי מועצות חיים תחת פחד משפחות הפשע ולא מעיזים להתלונן על כך.

אבל בכותרות לא די כדי לזעזע את הקורא. מי שייצפה בסרטונים ובדיווחים שמפרסם עלי מוגרבי ברשתות החברתיות לא יוכל להישאר אדיש, ויתקשה להאמין למראה עיניו. המראות מזכירים יותר מליציות פשע במדינות העולם השלישי אבל זה קורה במדינת היהודים הריבונית.

עמיתיי הערבים טוענים כי ערביי ישראל חיים היום בחלום בלהות שלא האמינו שיכול להתממש דווקא כאן, בפרט תחת שלטון הימין. ההשלכות העתידיות לְפָּּנֶיהָ של ישראל כולה, כפי שנראה בהמשך הדברים, כבר כאן.

בחסותן הכלכלית, החברתית והפוליטית של משפחות הפשע הערביות, מתערערים וקורסים סדרי בראשית של מוסדות החברה הערבית. ההיררכיה המשפחתית, ערכי המשפחה המסורתיים, קוד הכבוד לזקני השבט ומוסד הסולחה מפנים את מקומם לקוד כבוד חדש לגברים צעירים עבריינים, האוחזים בנשק ובכסף. אלה, הפכו למדד למעמד חברתי, כוח ושליטה ומטמיעים דגם חברתי נשאף לחיקוי עבור בני הנוער.

מי שסבור שהתיאורים כאן חריפים איננו יודע שהם עושים חסד עם המציאות האלימה והקשה. אין מנוס מלהודות כי מתן החירות הבלתי מוגבלת למליציות הפשע הערביות יצר מציאות של מדינה הפועלת בתוך מדינת ישראל וחושף כשלון-משילות מהותי במגזר הערבי. הציבור הערבי כבר לא מתבייש להתחנן בגלוי 'תפעילו את השב"כ', כי אפילו הוא מבין שמדינת ישראל נכבשת והולכת מבפנים בידי מדינה וצבא זרים. כשלון-משילות זה מצטרף לשורת כישלונות-משילות אחרים כגון פתרון בעיית המסתננים, טיפול בעבירות על חוקי התכנון והבניה, צמצום המישפטיזציה, מיגור הפשיעה חקלאית ועוד.

כך, מדינת ישראל נכשלת היום בהגנה על חייהם ועל ביטחונם האישי של אזרחיה הערביים שמבינה כי מדינת ישראל איננה עוד כפי שחשבו, המקום המבטיח והבטוח בעולם לערבי. בתגובה, מתפתחת והולכת מגמה של אזרחים ערבים המחפשים מפלט ביישובים יהודיים סמוכים. משרד הפנים יכול להציג נתונים על עליה בשיעור האזרחים הערביים העוברים לגור ביישובים יהודיים.

המדינה נכשלת אף בהגנה על נציגי הציבור שלה וכן על מימוש מדיניותה והחלטותיה שהרי כספי החלטה 922 לפיתוח כלכלי בחברה הערבית מנותבים בפועל לפיתוח הכלכלה של משפחות הפשע ואילו כלכלת הרחוב הערבי ממשיכה לגווע. משום כך, טעות להמשיך להזרים את כספי החלטה 922 שהפכו את הרשויות הערביות לפרה חולבת עבור זאבי הפשע במגזר.

דברים חריפים אלה הם בבחינת קריאת השכמה דחופה לממשלת ישראל להגדיר מחדש יעדים ברורים בנושא. על השר לביטחון פנים הנכנס, לקדם תכנית חירום אסטרטגית-לאומית, רב-מערכתית, נועזת ויצירתית, ללכידת ראשי משפחות הפשע ושותפיהם, ולהסיר את האיום התמידי מעל הציבור הערבי ולהשיב את אמונו במדינה. רק אחרי שיקום המשילות במגזר, והשבת תחושת הבטחון האישי, אפשר לדבר מחדש על השקעה בתכניות כלכליות.