סודה של אימה של מלכות

אל מול הנשים הנזכרות בימי שלמה ובתחילת ימי הבית השני במקדש ובירושלים, המקרא מעמיד את רות המואבייה כמייצגת את גיור הנשים השלם והנכון, שעם ישראל לדורותיו התברך בו:"יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו" (רות ב', יב).

גם הצטרפותה של רות לעם ישראל לא עברה כדבר המובן מאליו. הגמרא תולה זאת בעובדה שהייתה מואבייה, בת לעם שנאסר עלינו להכניסו בקהל. אפשר שהיו גם סיבות נוספות לכך. הגואל לא רצה לגואלה, ובועז לוחץ על אנשי קהילת בית לחם להסכים לגיור ולקבל את רות אל קהל ה' כאשתו, המאפשרת לו להקים שם למתים, שנטשו בעת צרה את הקהילה היהודית:

וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם כִּי קָנִיתִי אֶת כָּל אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן מִיַּד נָעֳמִי: וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם: וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם (שם ד', ט-יא):

מהו סודה של רות, שהייתה בת לעם נוכרי, שבפשוטו של מקרא נאסר כולו לבוא בעם ה', ואשתו של מי שנטש את עם ישראל בצרתו, שהתקבלה להיות חלק מן העם וגיורת כשרה ואהובה, אימה של מלכות?

חז"ל רואים את נעמי חמותה כמי שמלמדת את רות את כובד עול המצוות ואת הצורך לקבל את כולן על עונשיהן (יבמות מ"ז, ב) ודורשת זאת על דברי רות אל נעמי על גבול ארץ מואב, לפני הכניסה לארץ: "וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי: בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִי וְכֹה יֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ: וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ" (רות א', טז-יח).

אך דומה, שדרשה הלכתית מורכבת זו עלולה, אם לא נזהר בקריאתנו, להחמיץ את היופי ואת העומק שבפשוטו של מקרא, דברי הנאמנות והמסירות של רות אל נעמי, חמותה הזקנה והגלמודה של רות. הדרשה והפשט בפסוקים אלו ממחישים היטב את המחלוקת בין שני מנהיגי הדור בראשית ימי התנאים: "שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, ואידך - פירושה הוא, זיל גמור" (שבת ל"א, א).

שמאי גילה מעט מאוד סבלנות כלפי הגוי שרצה להתגייר בגיור 'קל', שיש בו מצוות בודדות, שניתן ללומדן 'על רגל אחת'. הגיור לשיטתו של שמאי היה כרוך בלימוד רציני של תרי"ג מצוות ובקבלתן כדי לעשותן. כל זה, כעולה מן הדרשה במסכת יבמות שהבאנו לעיל על דבריה של נעמי לרות.

ספק אם הגיור של הלל היה הרבה יותר קל. הוא דרש בשלב ראשון מן הגר מצווה אחת בלבד: 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך' או בלשון התורה, ובעקבותיה לימים, רבי עקיבא: "'ואהבת לרעך כמוך, רבי עקיבא אומר, זה כלל גדול בתורה'" (ספרא קדושים ב', ד).

מצווה זו אינה קלה לקיום דקדקני. לדעת הלל, אם הגר יקפיד על מצווה זו ניתן לגיירו וללמדו את כל מצוות התורה בהמשך דרכו. כל זה עולה מפשטי המקראות בדברי רות שהבאנו לעיל, על מסירותה ונאמנותה לנעמי חמותה. כך החלה רות את גיורה, ועל בסיס מצווה זו הסכים בועז לגיירה: "וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם" (רות ב', יא).

חזקה על רות, שבסוף התהליך קיימה את כל המצוות שהיא חייבת בהן.

המאמר נכתב במסגרת המיזם 'ואהבתם את הגר' לע"נ הרב נחום רבינוביץ' זצ"ל, של רשת בתי הדין 'גיור כהלכה'. את המאמר המלא ניתן למצוא באתר giyur.org.il