נחישות נתניהו וחוכמת ההמונים

נעמי שמר היטיבה לבטא את מה שניתן לתאר כסיכום היום בבית המשפט ובחוצות העיר: "ולפעמים החגיגה נגמרת, כיבוי אורות, החצוצרה אומרת".

כל החלומות, התקוות, השאיפות והרצונות של נציגי האליטות הוותיקות במערכת אכיפת החוק, בתקשורת, באקדמיה ובתרבות התמצו לתמונת בנימין נתניהו עומד למשפט בבית המשפט המחוזי בירושלים.

ספסל הנאשמים הפך להיות ספת הפסיכיאטר שלהם. מקבץ אדיר של שנאה פסיכופתולוגית התנקז לשידור מבית המשפט. האליטה המאשימה ועושי דברה במערכת אכיפת החוק, הפכה ברגע לנאשמת. רוב גדול מאזרחי המדינה כבר הפנים שמדובר בתנועות האחרונות של השמאל, טרם שקיעתו בביצה הטובענית.

הפרשנים המוכרים, שכבר שנים מקבלים אינסוף הדלפות תמורת סיקור אוהד (שוחד לכאורה?), כמו גם מגישות חדשות שתמיד מקשות ימינה ומלטפות שמאלה, ממשיכים ללא הרף להסביר עד כמה מערכת החוק נפלאה וחפה מכל ביקורת, לעומת הנבחרים ורוב הציבור הנבערים, שלא מפנימים את גדולתם ותפקידם ההיסטורי של מנדלבליט, שי ניצן, ליאת בן ארי ואלשיך. כאילו מדובר בלוחמי חירות נועזים שמגוננים על המעוזים האחרונים של הדמוקרטיה.

האדרה מזויפת מבלי רצון להבין ולהפנים שהם, במו החלטותיהם והתנהלותם, ריסקו עד דק את אמון הציבור בטוהר שיקולי מערכת אכיפת החוק, פגעו בעקרונות הדמוקרטיה ועתידים לשחוק גם את המערכת המשפטית. עבודת שיקום רבה נדרשת לתיקון המצב.

שי ניצן ובעקבותיו מנדלבליט, שמניעיו טרם הובהרו עקב צווי איסור פרסום, טעו בענק פעמיים. הם לא העריכו את נכונות נתניהו להיאבק על חפותו, ואת חוכמת ההמונים שלא להתרשם מכתב האישום המופרך וממה שקדם לו. הציבור נתן ביטוי לדעתו בשלוש מערכות בחירות ובאמצעות נציגיו אתמול הגיע לבית המשפט, כדי לתת ביטוי לחוסר האמון שלו מהתנהלות מערכת אכיפת החוק בכל מה שקשור לתיקי נתניהו.

מנדלבליט ושות' היו משוכנעים שנתניהו ירים ידיים, יישבר, יניף דגל לבן מול הדגלים השחורים שמונפים ברחובות הפרקליטות. הם סברו שנתניהו לא יוכל להעמיד הגנה ראויה, מחוסר אמצעי מימון, מול עשרות או מאות מיליוני השקלים וכוח האדם העצום שגויס על מנת להפליל אותו. אכן, אדם צריך להיות עשוי מפלדת אל־חלד כדי לעמוד באתגר העצום. הם לא הפנימו כי מנהיג אמיתי ששליחות האומה לנגד עיניו, לא ייכנע ולא יהסס להתמודד מול אלה שרוצים מדינה קטנה וחלשה בגבולות 67'. רוב גדול בקרב הציבור רוצה את ישראל כמעצמה ומאמין שנתניהו מגשים את החזון.

תחושה הכוח של הפרקליטים התעצמה בעקבות פרסום בתקשורת, שלפיו אחד מפרקליטי נתניהו הציע לו לשקול עסקת טיעון, לא מסיבה עניינית, אלא בהתחשב בעלויות ההגנה האדירות, בהשקעת האנרגיה הנפשית ובעוגמת נפש מדיון משפטי ארוך, שבו קשה לדעת עד כמה השופטים מושפעים מפגזי הרעל שנורים ללא הרף בכלי התקשורת. ראשי הפרקליטות לא האמינו שיום אחד הם יצטרכו להוכיח בבית המשפט את עובדות כתב האישום. מבחינתם זה כבר לא משנה, איש מהם כנראה לא יהיה בתפקיד ציבורי ולא יידרש לתת תשובות בסיום המשפט.

משהחל המשפט, כדאי שהפרקליטות והתקשורת העוינת יפסיקו את חגיגת ההדלפות, שיבוש הליכים וזיהום המשפט. יאפשרו לנהל את המשפט בבית המשפט ולא על מרקע הטלוויזיה. התרשמתי שהשופטים רציניים, וחיוני לשחרר אותם מהשפעות זרות. תקוותי שדוברות בתי המשפט תגזור גם על עצמה שתיקה. מראית עין של צדק חשובה לא פחות מעשיית הצדק עצמו. "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה".

באדיבות "ישראל היום"