גיבור או נבל?

סרחיו ראמוס הוא תמיד הסיפור ותמיד במרכז העניינים. ברגעים טובים זה שלו, אבל ברגעים רעים זה עליו. אז האם פספסנו את הבלם הכי טוב בעולם, ומה צופן לו העתיד?

מדו קרב הבלהות מהנקודה הלבנה בחצי גמר ליגת האלופות 2012, זוכרים בעיקר את סרחיו ראמוס. מנואל נוייר עצר את כריסטיאנו רונאלדו וקאקה ומיד ראה את איקר קסיאס עושה את אותו הדבר מול טוני קרוס ופיליפ לאהם. בלם ריאל מדריד יכול היה להשוות בדו קרב, אבל בעט גבוה מעל השער. באיירן מינכן עלתה לגמר. מכל המחמיצים של ריאל, ראמוס היחיד שהפך לבדיחה. היה מושא ללעג, לממים רשעים ולציוצים מלגלגים.

חודשיים לאחר מכן. שוב דו קרב פנדלים. שוב חצי גמר. הפעם ביורו 2012. הבלם ניגש לבצע את הבעיטה הרביעית של ספרד מול פורטוגל במצב של 2:2. חוסר ביטחון? לחץ? טראומת חצי גמר? הבן אדם הקפיץ פאננקה קרת רוח לרשת של רוי פטריסיו והשדר הספרדי לא התאפק ושאג: "איזה ביצים יש לסרחיו ראמוס". ספרד המשיכה כמובן לזכייה בטורניר.

אין יותר סרחיו ראמוס מהסיפור הזה. יותר מכל דבר אחר, רק שחקן חסר פחד בועט פאננקה במצב כזה. רק שחקן שהוא גם ווינר, גם פרובוקטור, גם מנהיג וגם קצת חסר אחריות יכול לקחת החלטה כזאת. סרחיו ראמוס הוא הרבה דברים בחבילה אחת. הוא הפך את עצמו עם השנים לאליטיסט שבחבורת האליטיסטים. לפנים של ריאל מדריד. לשחקן שמעורר תגובות עזות. השאלה היא: האם כל הבלילה הזאת פוגעת בהערכה המקצועית אליו או במילים אחרות, האם פספסנו את הבלם הכי טוב בעולם?

עסקת המאה: ישי ריבו יופיע במדריד בסוף השבוע של הקלאסיקו

עוד בוואלה! NEWS

פלה: "יש לי ימים טובים וימים רעים, זה נורמלי לאנשים בגיל שלי" הוא או לא? סרטון בגידה של קונור מקגרגור דלף לרשת האקסית של כוכב ניוקאסל לשעבר חשפה: "כדורגלנים מחזיקים יותר זמן במיטה" סכנת התקפי לב אצל נשים: ההבדלים מהגברים ומה ניתן לעשות תוכן מקודם

הדיון סביב סרחיו ראמוס נפתח בשבוע שעבר מחדש, כשהבלם רשם את הופעת הליגה ה-440 שלו במדי ריאל מדריד, עבר את פרננדו היירו ועלה למקום החמישי בטבלת שיאני ההופעות של המועדון בלה ליגה. מספר 4 צריך שלוש עונות בלי יותר מדי פציעות כדי לעבור את ראול ולהפוך לשיאן ההופעות. כדי שזה יקרה, הבלאנקוס יצטרכו להאריך את חוזהו של הבלם בן ה-33, מעבר לקיץ 2021. לא כולם במדריד בטוחים שזה יקרה.

הבעיה היא לא מקצועית, כמובן. "סרחיו ראמוס פשוט מדהים", החמיא השבוע היירו אחרי נקודת הציון. "לפני שנים, לנו הבלמים היו יותר מצבי הבקעה כי לא מעט שיחקנו ממש כקשרים. אבל בכדורגל הנוכחי, במאה ה-21, סרחיו הוא יוצא דופן. פיקה מבקיע לא מעט שערים, אבל סרחיו הוא תופעה. נתוני ההבקעה שלו בריאל מדריד ובנבחרת פשוט מדהימים".

ראמוס כבש גם בניצחון באוסאסונה וזה היה השער ה-90 שלו במדי הבלאנקוס בכל המסגרות. אם מוסיפים 21 שערים בנבחרת ושניים בסביליה מקבלים בלם שמתפקד כמו חלוץ. יש לו שער בכל שנה קלנדרית מאז 2004 ובעשר השנים האחרונות, הוא שחקן ההגנה שהבקיע הכי הרבה שערים בחמש הליגות הבכירות באירופה (41) עם 14 שערים יותר מהדולקים אחריו נאלדו ולייטון ביינס. פנדלים הם חלק מהעניין, אבל למעלה מ-60 אחוז משעריו של סרחיו ראמוס בקריירה הובקעו בנגיחות.

על פי ראמוס, מקור היכולת ההתקפית ממשחקים ברחוב בעיר הולדתו קמאס. עם הילדים, היה משחק בהתקפה ומבקיע בלי הפסקה: "רצתי כמו מטורף וחגגתי כמו שכריסטיאנו רונאלדו עושה עכשיו. כשאני מצטרף להתקפה, אני מרגיש בנוח בזכות הניסיון שצברתי כילד. נכון שזה רחוק נצח מהדרישות משחקן מקצוען, אבל הניסיון הזה מאפשר לי להתנהג בצורה שונה משחקני הגנה שיוצאים קדימה".

היכולת לכבוש שערים הפכה לסימן ההיכר המסחרי של ראמוס. האלמנט שמבדיל אותו מבלמים אחרים. "סרחיו ראמוס הוא כנראה הבלם הכי טוב בעולם היום וכולנו יודעים שאנחנו צריכים להשתוות לסטנדרטים שלו כדי להיות טובים כמוהו", אמר לפני שנה איימריק לאפורט ממנצ'סטר סיטי. כדי להגיע לטופ, אתה צריך שיהיה למשחק שלך 'אדג', כמו שיש לראמוס.

קופצים למדריד במרץ? אל תפספסו את ריאל מדריד

זו לא הייתה הפעם הראשונה שטענת "הבלם הטוב בעולם" נשמעה בהקשר של ראמוס. גם ג'ורג'יו קייליני, למשל, חזר עליה בעבר. ניימאר ולואיס סוארס טענו שהוא השחקן הקשוח מולו התמודדו וקרלו אנצ'לוטי, שאימן אותו במדריד, נתן השוואה: "יש שחקני הגנה עם יכולת טכנית גבוהה, יש כאלה עם יכולות הגנתיות מיוחדות - כמו קנבארו, שומר מבריק. אחרים, כמו בארזי, מנהיגים את ההגנה ואחרים משפיעים בזכות האישיות החזקה שלהם. אבל בחיבור של כל המרכיבים, סרחיו ראמוס הוא השחקן השלם מכולם. יש לו קצת מהכל: יכולת טכנית, כוח, אישיות ומנהיגות".

ועדיין, סביר להניח שההגדרה "הבלם הטוב בעולם" גורמת אוטומטית לאי נוחות אצל לא מעט אוהדי כדורגל. אולי אפילו אצל כל מי שאינו אוהד ריאל מדריד. בעוד וירג'יל ואן דייק למשל, עוד שחקן הגנה שמשלב יכולת כיבוש מרשימות, נהנה מתדמית נקייה, ראמוס הוא טיפוס מעורר מחלוקת. הוא הפרובוקטור, הפה הגדול, השחקן המלוכלך והלא ספורטיבי. הוא הפנים של ריאל מדריד ומי שלא אוהב את ריאל, עוד פחות אוהב את הקפטן שלה.

עבור תומכיו, ראמוס הוא הקפטן, המנהיג, הווינר שהבקיע שערי מכריעים כמו למשל בגמר ליגת האלופות, שיאן ההופעות של הנבחרת בכל הזמנים. עבור מתנגדיו, הוא השחקן המגעיל שפצע את מוחמד סלאח, שספג בקריירה 25 אדומים כולל אחד מכוון בליגת האלופות, שמקפיד מדי פעם להלהיט אש בגזרת ריאל נגד ברצלונה עם עקיצה ברשתות החברתיות. אחד כזה לא יכול להיות הבלם הטוב בעולם.

סרחיו ראמוס הפך לסוג של אנטגוניסט או בעצם אימץ באהבה את התפקיד. בשנותיו הראשונות במדריד, גדל בצילם של מנהיגים שקטים כמו ראול וקסיאס, בהמשך הנהיג לצדו של כריסטיאנו ואחר כך הפך לשליט הבלעדי. תהליך דומה עבר בנבחרת ספרד שכעת היא לגמרי הנבחרת שלו. הוא מנהיג שונה מקודמיו. אימץ את תכתיבי המודרניזציה, את הטירוף ברשתות החברתיות והלך עם כל זה עד הסוף לטוב ולרע.

הרשתות החברתיות העצימו את ראמוס, אבל גם פגעו בו. הוא תמיד הסיפור. הוא תמיד במרכז העניינים. ברגעים טובים זה שלו. ברגעים רעים זה עליו. הוא גיבור ונבל. הוא ענק ומלוכלך. הוא מעורר התפעלות ואנטי לפעמים בו זמנית. אתה לא יכול להתעלם ממנו, אפילו שלא להעריך אותו, אבל אם אתה לא בצד שלו, מבחינתך הוא מייצג בגאווה את כל מה ש(מבחינתך) "רע" במותג כמו ריאל מדריד.

רותם סלע שומעת? שלמות זה לראות את מנצ'סטר סיטי וקלאסיקו תוך ארבעה ימים

ראמוס היה מועמד שש פעמים לכדור הזהב, אבל ואן דייק הגיע יותר רחוק כשסיים כסגן של ליאו מסי ב-2019. העניין התדמיתי הוא קריטי כאן. שחקנים כמו ואן דייק וקנבארו, שזכה בתואר ב-2006, עשו פחות רעש וסיפקו פחות שערוריות. שחקנים כמו סרחיו ראמוס שחיים בשביל לעשות רעש, מקבלים את הכבוד המגיע להם רק אחרי שהם פורשים.

מתי ואיפה תגיע הפרישה? זו עוד סוגיה שמעסיקה את התקשורת במדריד לאחרונה. ראמוס והנשיא פלורנטינו פרס קרובים מדי. פרס כל כך אוהב את הילד עליו שילם 27 מיליון יורו ב-2005 וזה לעיתים גורם לחיכוכים ביניהם. ב-2013, ראמוס אמר לנשיא: "פרסי, בקיץ זה מוריניו או אנחנו". מוריניו הלך. שנתיים לאחר מכן, עם לא מעט לחץ, פרובוקציות ובעזרת שיחות עם מנצ'סטר יונייטד, הבלם סחט הארכת חוזה וקיבל שכר של 10 מיליון יורו לעונה.

כשריאל הודחה מול אייאקס בליגת האלופות אשתקד, ראמוס המוצהב לווה בצוות הצילום של "אמאזון" שהכין את הסרט הדוקומנטרי עליו. פרס זעם והשניים נקלעו לוויכוח סוער בחדר ההלבשה. באותו ויכוח, ראמוס אמר: "תשלם לי ואני עוזב", ובקיץ שעבר ביקש לעבור לסין ללא תמורה, מה שגרם לעוד טיפה מתיחות בין השניים. כעת, במדריד יש מי שמעריך שאם ראמוס ירצה בכל זאת להמשיך בחוזה חדש, פלורנטינו ידרוש ממנו לקצץ בשכר.

באוקטובר, אמר פרס שהוא משוכנע ש"האגדה של סרחיו ראמוס תימשך". קשה לדמיין את ריאל מאבדת במודע סמל בגלל פערים כספיים. שחקן כמוהו אפשר להחליף מקצועית, אבל אפקט איבוד דמות כל כך משמעותית משפיע בטווח הקצר. וריאל, להזכירכם, רק סיימה להתאושש מעזיבת CR7. ואגב רונאלדו - שחקנים כמוהו וכמו ראמוס עוזבים כשמגיע הרגע שלהם, בדרך שלהם, ולא בגלל משחקי אגו.

"יום יבוא ויהיה פסל של סרחיו ראמוס במדריד", כתב עליו בעבר הסופר יואן מקטיר. "זה יותר ממגיע לו... יחד עם זאת, קשה לדעת מה יהיה כתוב על הפסל. ראמוס ישאיר אחריו מורשת רב שכתבתית. מעטים יזכרו אותו לא בזכות משחק ההגנה, אלא בשל השערים בדקות האחרונות, המנהיגות והדברים שעשה מחוץ למגרש. סרחיו ראמוס יהיה הבלם שהמורשת שלו לא תהיה הגנה. בדיוק כך נזכור אותו".