הזוגות שנוסעים בעקבות האהבה

האם כל זוג יכול לשרוד קשר טרנס־אטלנטי, ומה צריך לדעת לפני רילוקיישן משפחתי • לכבוד חג האהבה הבינלאומי, בחנו איך מתנהלים יחד מעבר לים

זוגיות טובה היא משאלת לב של רווקים רבים, וזו כנראה הסיבה לכך שרבים מוכנים ואף מצליחים לשמר יחסים ממרחק, כשבן הזוג או בת הזוג נמצאים מעבר לים. בחג האהבה הבינלאומי אנחנו עסוקים לא מעט בזוגיות ובאהבה, וזה המקום לציין את אלו שהיו אמיצים מספיק, או חדורי מוטיבציה לגרום לקשר שלהם להצליח בכל מחיר, ולבדוק אם האהבה שלהם שווה את הקושי של קשר טרנס־אטלנטי. 

"כשאנחנו צעירים, יש משהו קסום בלהכיר מישהו שונה מאיתנו שמגיע מתרבות אחרת, אבל אחרי שההתאהבות מתפוגגת, מתגלים הרבה קשיים שמביא עימו קשר טרנס־אטלנטי", אומרת דולי חותם, פסיכולוגית ומאמנת זוגית ומשפחתית. מי שבחרה בבן זוג שחי במדינה אחרת היא פלורית שויחט (27), שהתחתנה בשנה האחרונה עם מייקל וויקס (28). היא מישראל והוא מאנגליה, והם גרים ברדינג, אנגליה.

"הכרנו באוטובוס בנסיעה מתאילנד לקמבודיה בשנת 2015. אני הייתי בטיול אחרי צבא במזרח וטיילתי אז לבד, ומייקל התנדב בקליניקה בסיאם ריפ. במהלך המסע הארוך כל האנשים באוטובוס התחברו, ואנחנו התחברנו במיוחד. למחרת קבענו לטייל במקדשים העתיקים, ומאז למעשה כבר היינו בלתי נפרדים", מספרת שויחט. 

תחילה בני הזוג ניהלו מערכת יחסים ממרחק, ולאחר מכן הם השתקעו יחדיו. "היה מאתגר לשמור על הקשר כשגרנו בארצות שונות", מוסיף וויקס, "דיברנו בכל יום, אבל החלק הטוב ביותר היה כשהיינו נפגשים. המפגש המרגש ביותר שהיה לנו היה כשקניתי כרטיס טיסה לישראל בסוד והפתעתי את פלורית בפתח דירת השותפים שלה".

איך הצלחתם לשמור על הקשר?

"הקשר היומי בסקייפ ובווטסאפ אפשר לנו ליצור חברות עמוקה. דיברנו והתכתבנו בכל יום, והפכנו לפני הכל לחברי נפש. ברור שהיו רגעים קשים, בעיקר כשהתקשינו למצוא זמן להיפגש. השיא שלנו היה שלא נפגשנו חמישה חודשים, וזה היה לא פשוט ומערער", הם מספרים. 

הקושי בקשר נמשך גם לאחר שפלורית העתיקה את חייה לאנגליה. על כך היא מספרת: "הבנתי את המורכבות שבדבר כשעברתי לאנגליה. שם הרגשתי זרות והייתי אפופת בדידות, בעיקר ברגעים שבהם היו לנו משברים. עם זאת, החוויות האלו עיצבו וחיזקו אותנו ואת הביטחון שלנו זה בזה. הבנתי תמיד שיש מולי אדם מיוחד ששווה את המאמץ, ושאם שנינו נהיה אמיצים מספיק, נצליח", היא מסכמת.

"היינו יחד ארבע שנים כשהתארסנו, ואפילו המשפחות שלנו כבר הכירו. ההורים שלי נתנו לנו את ברכתם מתחילת הקשר. במקור לא היתה לי שום כוונה לגור בחו"ל או להתחתן עם מישהו שאינו ישראלי או יהודי, אבל הזהות היהודית והישראלית שלי מגובשת, ומייקל מכבד את סט ערכיי. למשפחה שלי ולי, כמובן, לא פשוט המרחק בינינו, ואני מנסה להישאר מעורבת וקרובה ככל האפשר", אומרת שויחט. 

לגבי החשיבה על העתיד המצפה להם, אומרים השניים, "אנחנו עדיין לא יודעים איפה נתקע יתד. זה היבט מערער, כי צריך לדמיין במקביל את העתיד בשני מקומות שונים למדי, שבהם יש פלוסים ומינוסים. אנחנו מקווים שנמשיך לשאוב כוחות זה מזה בכל החלטה שנקבל".

נשארים מאחור

סוג נוסף של זוגיות מורכבת מתקיים כאשר הזוג נאלץ לעשות רילוקיישן, לרוב בעקבות שינוי מקום עבודה של אחד מהם, דבר שגורם לעיתים ליחסים בין בני הזוג להתערער. "במקרה זה בני הזוג צריכים להבין שכשהם בוחרים בזוגיות שבה אחד מהם יגור במדינה חדשה שלא הכיר, זה ידרוש מהם יותר משאבים רגשיים ונפשיים. קשר כזה מחייב הרבה שיח והבנה למה כל אחד מבני הזוג זקוק כדי שהזוגיות תחזיק מעמד", מסבירה חותם,

ומוסיפה: "פעמים רבות הגבר מושך אחריו את כל המשפחה לחו"ל, ומי שמשלמת את המחיר זו האישה, שמוצאת את עצמה בלי עבודה, או עם עבודה שלא הולמת את כישוריה. נוצר מצב שבו אחד מבני הזוג במצב של עליית מדרגה אישית ומקצועית, והצד השני חווה את המעבר כנסיגה. חשוב להבין לקראת מה הולכים. הזוג צריך לעבור יחד על כל התחומים ולראות איך אפשר לעזור כדי שבן הזוג שלא נשלח ימצא משמעות. הצד החיובי של רילוקיישן נוגע בכך שמדובר בחוויה שיכולה לגבש את המשפחה. התא הגרעיני הופך ליחידה מגובשת".

תאיר מורדוך מתל אביב, מנהלת קהילת "נשים בעולם של הזדמנויות - רילוקיישן", מספרת שכבר שנים בעלה, גיא, חי "על הקו". בימים אלה הוא עובד במהלך השבוע באירופה, ובסוף השבוע חוזר הביתה, אך לפני הסידור הזה כל המשפחה חיה יחד מעבר לים. "נסענו לפני שמונה שנים לטוקיו כשגיא קיבל הצעה להקים עבור אמדוקס את הפעילות של יפן וקוריאה. נסענו עם בנותינו נועם ועפרי, שהיו בנות 9, ועמית שהיתה בת 3 וחצי.

"בחצי השנה הראשונה טיילתי בטוקיו ומאוד נהניתי, אך יום אחד הבחנתי שגיא מתלבש בכל בוקר, יוצא בחליפה לעבודה, הילדות הסתגלו בבית הספר, ואני לא עשיתי עם עצמי שום דבר. משם זה התחיל לחלחל לבעיות בזוגיות, והבנתי שאני צריכה להמציא את עצמי מחדש. הקמתי בית ספר לבישול ים־תיכוני בטוקיו, והעניינים התחילו להשתפר גם במשפחה", מספרת מורדוך.

"הצלחת הרילוקיישן דורשת תשומת לב והרבה מאוד השקעה בזוגיות ובמשפחה. אין גבר או אישה במצב הזה שלא נופלים למקום של קורבנות ושואלים את עצמם 'מה עשיתי לעצמי' ו'מה באתי לפה בכלל'. נקודת המפתח היא להיות מאוד קשובים זה לזה. אנחנו מתקשרים את הקשיים, את הרצונות, את השאיפות של כל אחד מבני הזוג, ומוצאים את הדרך שזה יעבוד, כי אנחנו אוהבים ורוצים להישאר יחד". 

עם זאת, לא תמיד הקשר צולח את המעבר אל מעבר לים, ויש זוגות שמתגרשים לאחר שלא הצליחו לגשר על הפערים שהמציאות מחייבת. ליטל מירושלים מספרת כי הרילוקיישן של בעלה לשעבר היה הסיבה להתפרקות נישואיהם. "היינו נשואים שלוש שנים ללא ילדים, כשהציעו לו לעבור לעבוד בבודפשט", היא מספרת, "היינו שם כמעט שנה וחצי. בהתחלה שמחתי על המעבר, אבל הרבה פעמים הרגשתי בודדה. בהמשך השנה התקבלתי לעבוד באולפן והייתי בייביסיטר. התחלתי לגלות את העיר, לטייל ולהכיר חברים, אבל הוא עבד המון ולא פינה את הזמן לזוגיות, מה שהביא להרבה כעס.

"בשלב מסוים חזרתי לארץ כדי לעבור טיפולי פוריות, וכשנכנסתי להיריון לא יכולתי לחזור בגלל שהייתי בהיריון בסיכון. המשכנו ככה עוד כמה חודשים, כשהוא היה מגיע פעם בשבועיים, אבל לא היה לנו בית וגרנו אצל ההורים, מה שלא תרם לזוגיות שלנו. ניסיתי להילחם על הקשר, ואחרי הלידה חזרתי לשלושה שבועות, אך זה לא הצליח ובסופו של דבר התגרשנו". 

סיפורי הצלחה וכישלון יש לא מעט. השאלה היא אם השינוי המהותי הזה יכול לעבוד אצל כל זוג. כמנהלת קהילה של אלפי נשים, מורדוך נשאלת רבות אם היא ממליצה לצאת לרילוקיישן: "כשאנשים שואלים אותי אם לצאת לרילוקיישן, השאלה הראשונה שאני שואלת אותם היא איך הזוגיות שלהם, כי המעבר מלווה במשבר גדול מאוד שצריך לשרוד אותו, וצריך שתהיה תקשורת מעולה בין בני הזוג. אנשים לפעמים חושבים שרילוקיישן זה כמו ללדת עוד ילד, שזה יציל את הזוגיות, אבל שימו לב - זה ממש לא המקרה".