יאה עניותא לישראל? גם משפחות עם שני מפרנסים עניות

כשאנו טופחים לעצמנו על השכם עם נתוני צמיחה נאים ועליה ברמת החיים יש ילדים שהולכים לישון רעבים • מנתוני דוח מצב העוני של עמותת לתת עולה כי כשליש מתושבי ישראל עניים

אוכלוסייה ענייה. על פי מדד העוני הרב-ממדי לשנת 2017 של עמותת 'לתת', כשליש מאזרחי מדינת ישראל חיים בעוני. כ-530 אלף משפחות, המונות 2,525,000 נפשות, חיות בעוני. מדובר ב-29.1% מכלל התושבים, מתוכם 1,464,000 מוגדרים כבגירים ו-1,061,000 ילדים. הדוח חולק על נתוני הלמ"ס ומרחיב מאוד את השפעת העוני על האוכלוסייה. אולם – לטענת כותבי הדוח – לצד העמקת העוני והתגברות החסמים ליציאה ממנו, ניתן להצביע על מגמה של התייצבות בהיקף העוני בשנים האחרונות.

בידיעה שהבאנו אתמול (א'), בנושא תמיכת המדינה בעמותות המחלקות סלי מזון למשפחות נזקקות, ניתן היה לראות באופן ברור את התייחסות המדינה לעוני בישראל. תנאי סף לקבלת סל מזון והגדרת משפחה כנזקקת, עוברת דרך נתוני הלמ"ס. לפי תנאי המחקר של הלמ"ס ב-2017 חיו בעוני 466,400 משפחות, המונות ביחד "רק" 1,780,500 נפשות החיות מתחת קו העוני, כאשר מתוכן 814,800 הם ילדים, שהולכים לישון רעבים פעם אחר פעם. הגדרות הלמ"ס מותירות משפחות רבות מחוץ לקבלת סלי מזון ומונעות מהן ביטחון תזונתי.

הדו"ח של עמותת לתת, עוסק בעוני הכולל של מדינת ישראל ויורד לפרטים באוכלוסיות של הקשישים והילדים. מאידך הדוח אינו עוסק כלל בעוני החרדי המתמודד עם תשלומי שכירות גבוהים מאוד ויוקר מחיה מעיק (בכל 72 עמודי הדוח, מופיע רק פעם אחת רצף האותיות ח.ר.ד.).

הקיצוץ החד בקצבאות הילדים של שנת 2003 (שר האוצר בנימין נתניהו), הפחית באופן אחיד את הקצבה ל-140 שקלים בחודש בלבד. הקיצוץ הזניק באחת את רף העוני בישראל ומשפחות רבות נאלצות להתמודד עם אי ביטחון תזונתי.

כך למשל 76.7% מנתמכי הסיוע של עמותת 'לתת' מעידים, כי בשל המצוקה הכלכלית, לא אכלו ארוחות מאוזנות בשנה האחרונה. 49% מהמשפחות הנתמכות, ויתרו על תחליפי חלב עבור ילדיהן, בשל העלות הגבוהה, ונאלצו למהול אותם במים או לתת פחות מהכמות המומלצת. נזכיר כי עמותת 'יד אליעזר', מחלקת מטרנה למשפחות נזקקות ותומכת בתזונת הגיל הרך.

כאשר מדברים על ילדים וביטחון תזונתי, הדוח מציין כי עבור 75.7% מהילדים הנתמכים, המרכיב העיקרי בתזונה הוא לחם וממרח. טוב עשה בג"ץ בעתירה של המאפיות הגדולות, שמנע עלייה נוספת במחיר הלחם. כל שינוי ולו הקטן ביותר, משפיע ישירות על משפחות נזקקות וילדים רעבים.

כך גם על פי הדוח, 23.7% מהילדים הנתמכים, הולכים לבית הספר ללא כריך, באופן קבוע או לעיתים קרובות. ל-32.8% מהילדים נתמכי הסיוע, צמצמו בגודל הארוחות או דילגו על ארוחות בשל המחסור הכלכלי. ל-17.6% מהילדים נתמכי הסיוע, קרה שלא אכלו יום שלם (!) בשל המצוקה הכלכלית. ומזעזע יותר לקרוא כי 5.8% מהילדים נתמכי הסיוע, נאלצו לקבץ נדבות.

נציין עוד, כי כמעט בכל הפרמטרים, ניכרת עלייה באחוזים מהדו"ח בשנה הקודמת. כלומר המצב לא נהיה טוב יותר. לטענת הלמ"ס בדוח האחרון, המצב של העוני טוב יותר והם תולים זאת בין היתר בהעלאת שכר המינימום ב-6.1%. יתכן ומול נתון זה, צריך להציב את הזינוק בדמי השכירות, כתוצאה ממשבר הדיור החמור, העובר על המדינה בכלל והמגזר החרדי בפרט.

בהתייחס למצב הקשישים בישראל, כותבים מחברי הדוח נתון מקומם: 92.2% מהקשישים הנתמכים על ידי עמותת 'לתת', מעידים כי קצבת הזקנה אינה מאפשרת להם או מאפשרת להם באופן חלקי בלבד, למלא את צרכיהם הבסיסיים. 112 אלף קשישים מוותרים על אוכל או תרופות. 14 אלף מהם מוותרים על חימום בחורף, על תיקונים בסיסיים בבית ואפילו על מזון.

הדו"ח סוקר בין היתר את רמת התעסוקה של המשפחות הנזקקות. מבין הנתונים עולה תשובה חזקה נגד הטענות שאילו ייצאו החרדים לעבוד, מצבם ישתפר. "צמיחה במשק, שכר ממוצע גבוה ומדדים כלכליים נוספים, גורמים לנו להאמין פעם אחר פעם, שאם נצא לעבוד, אין סיכוי שנהיה עניים. אך נראה כי פירות הצמיחה, אינם מחלחלים לכל שכבות האוכלוסייה, ונותרים בידי מעטים בשכבות המבוססות. הרוב הגדול של העובדים (כ-70%) משתכרים מתחת לשכר הממוצע בעוד שבעלי השכר הגבוה במשק הם אלה שמושכים את הממוצע כלפי מעלה (מרכז אדוה, 2016 )".

בידיעה העוסקת בנתוני הלמ"ס על השכר הממוצע במשק שממשיך לעלות, שאלנו מדוע לא לסקור את המשק לפי השכר החציוני המדויק יותר. כותבי הדו"ח שואלים את אותה השאלה: "בהתאם לנתוני הלמ"ס, השכר הממוצע במשק בשנת 2015 עמד על 9,503 ₪ בחודש ואילו השכר החציוני (זה שמחצית מהאוכלוסייה מרוויחה מעליו ומחצית מתחתיו) עמד על 6,884 ₪ בחודש בלבד. 29.4% מהשכירים בישראל מרוויחים שני שלישים מהשכר החציוני (מרכז אדוה, 2016 ).

"אנו עדים להתרחבותה של תופעת העובדים העניים ולמצב בו היציאה לעולם התעסוקה אינו מבטיח רווחה כלכלית ומחיה בכבוד". מסכמים כותבי הדוח את המצב הכלכלי של היוצאים לעבוד. שימו לב לנתונים: 62.6% מנתמכי הסיוע בגיל העבודה עובדים (!) ועל אף זאת חיים בעוני. "בקרב 41.7% מהמשפחות ישנו מפרנס אחד וב-20.9% מהמשפחות ישנם שני מפרנסים (!). אנו עדיין עדים לכך שגם עבודה במשרה מלאה אינה מבטיחה היחלצות ממעגל העוני".

ומי אשם במצב, הממשלה כמובן, שלא עושה די להוציא את העניים ממעגל העוני. ח"כ מתן כהנא מהימין החדש, חושב אחרת. בטור אישי באתר 'בשבע' הוא מאשים את ההסתדרות במצב ומסביר איך ההסתדרות מקשה על אנשים לצאת ממעגל העוני.

"כשמשפחה ענייה מגיעה לסופרמרקט, היא נתקלת בהסתדרות, פעם בעלויות יצור גבוהות של יצרנים, פעם בתשומות גבוהות של עלויות כח אדם, ופעם בעלויות התקינה והיבוא העצומות שמשתית מכון התקנים, שהנהלתו, עובדיו וועדותיו הטכניות, רובם ככולם נציגי הסתדרות או שותפיהם. אותה משפחה, שזקוקה למוצרי יסוד זולים, לא יכולה ליהנות מהם, גם בגלל חסמי יבוא, בדמות מכסים גבוהים שההסתדרות מפעילה עבורם לחץ פוליטי עצום".

לדעתו של כהנא "הדרך הטובה ביותר לסייע לעניים, עובר דרך הוזלת מחירים והורדת עלויות על יצרנים ויבואנים. והחסם העיקרי לכך הוא ההסתדרות".

ואילו יו"ר גשר, ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, מתייחסת גם היא לדו"ח העוני ומתקשה להבין כיצד מתרחשים הדברים: "קשה לתפוס מציאות, בה אין לילדים מה לאכול – ממש כאן, אצלנו בבית. תארו לעצמכם למשל, שרק לאות הזדהות, הייתם צריכים למנוע מהילדים שלכם את הצרכים הבסיסיים ביותר. עצם המחשבה על כך, גם אם זה זמני, זו מחשבה נוראית", אומרת אורלי לוי בכאב. "אני קוראת לכל המפלגות להתחייב לתכנית חירום לאומית לטיפול בעוני – עכשיו!".