העשור שהביא ברכה מקוללת

לסכם עשור היום זה כמו לסכם מאה - קצב השינויים על הכדור שלנו הוא כל כך מטורף, עד ש "שיא הטכנולוגיה" ייחשב בעוד עשור לגרוטאה.

הרי המציאות שלנו כבר השתנתה ללא היכר בתוך פחות מדור. הפסקנו הרגלים ברגע, מבלי להביט לאחור. הפסקנו לכתוב בכתב יד ולשאול איך מגיעים לבאר שבע, הפסקנו ללכת עם שעון, אין דפי זהב בבית והאינציקלופדיה מתה. 

איזה עשור היה לנו! היכנסו לעמוד המיוחד של "סיכום העשור"

אבל יש דברים שלא השתנו ולא משתנים - כמיהת האנושות לאהבה, לזוגיות ויחסים. לאהוב לא הפסקנו, ולא נפסיק בחיים. ובכל זאת, העשור הזה הביא עימו ברכה מקוללת. תלוי איך מסתכלים.

לימדו אותי באוניברסיטה שאנחנו חיים בעידן של "היפר מידע" - יותר אינפורמציה נגישה משנוכל להכיל. אבל איש לא הושיב אותי לשיחה והסביר לי איך להתמודד עם "היפר האפשרויות" שעומדות בפני, עם המבחר הלא רגיל.

חיים בעידן של "היפר אפשרויות"

"אינסוף" ו"שפע" הם מושגים שקיבלו בעשור האחרון תדמית נהדרת, מעצימה ומעודדת. הרי מי לא רוצה לחיות בתודעה שכל העולם עומד לרשותו? ובכן, אני. לא בנויה לזה, באמת שלא.

בסוף כיתה ו', הבנות התחילו ללבוש שמלות ערב למסיבות כיתה. אחרי פעם פעמיים שבהן הייתי היחידה במכנס קורדרוי - והרגשתי מושפלת עד המכפלת - התחננתי לאמא שתקנה לי גם.

הנסיכה שלי השקיעה. בנהריה של אז לא היה קניון, רק כמה חנויות קטנות, אז היא הניעה את הרכב ולקחה אותי לקריון בקריות. מעולם לא ראיתי דבר כזה, עיר של חנויות. 

נכנסנו בשעריו לתוך מסדרון גבוה ורחב עם חלונות ראווה מכל צד. הכל ענק, הכל הרבה, ואני התכווצתי כמו עכבר מפוחד. בקומה השנייה כבר הרגשתי מעט מסוחררת, ולפני שהצלחתי להתריע - הקאתי על האדון שמולי, בקשת.

"אינסוף" עשה לי בחילה אז - וכך גם היום. משהו בעשור האינסטוש חירב לנו את היכולת לשמוח במה שיש, כי אנחנו יודעים שיש עוד. אנחנו כבר לא נלחמים על אהבה, כי אם לא היא, בקטנה, תהיה חדשה. ואחריה עוד אחת. 

איש יקר לי כתב שהביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם, אך ההיצע אוזל מיום ליום. אני חולקת עליו, אנחנו ב"היפר אהבות". בחור כבר לא יכתת רגליו עד אלייך, הוא יאתר בטינדר אחת קרובה. ואת, כמה קל לך לטרוק את הדלת ולפתוח אחרת, אה, חמודה?

הרווחנו את היכולת לא להתפשר והפסדנו את תמצית האושר בעולם כולו - איזהו המאושר?השמח בחלקו.