ישראל היום
זהב בציונות: ויתרה על האולימפיאדה - כדי להתגייס לתותחנים
אוקראינה הציעה ליאנה וולגנוב, מטפסת הרים וקירות, לייצג את המדינה בטוקיו 2020 • במקום זאת, היא בחרה לעלות לארץ ולשרת בצה"ל • "כשראיתי את המדינה אמרתי 'וואו, כאן אני רוצה לגור'"
by חנן גרינוודברחבי העולם בימים אלו עושים ספורטאים לילות כימים באימונים לקראת אולימפיאדת טוקיו 2020, שתיפתח ביולי הקרוב, אך את יאנה וולגנוב זה כבר ממש לא מטריד.
מבחינתה, טיפוס ההרים והקירות שבו עסקה מאז ילדותה המוקדמת משני לעומת תפקידה הנוכחי - לוחמת בחיל התותחנים. "אני בספורט מקצועי מגיל 4. כל החיים שלי היו תחרויות, אימונים ואוכל בריא", היא מספרת.
כילידת אוקראינה היא השתתפה בתחרויות שונות, כשבכל תחרות היא הגיעה למקומות הראשונים. בין היתר הוכתרה כמה פעמים כאלופת אוקראינה בטיפוס. בגיל 17, שלוש שנים בלבד לפני שעשתה שינוי דרמטי, היא הביסה את אחת התחרויות החשובות בעולם והוכתרה כאלופת אירופה. בגיל 20 הדרך לאולימפיאדה היתה פתוחה בפניה.
אבל אז התרחש שינוי דרמטי. "התקשרו אלי ואמרו שבגלל שאני חצי יהודייה, יש לי אפשרות לצאת לסיור של תגלית. רציתי לנוח ולכן הסכמתי. מגיל 4 הייתי כל הזמן בתחרויות ובאימונים, וזה לא היה פשוט. רציתי הפסקה". ההפסקה הזו, היא מספרת, שינתה את חייה. "לא הכרתי כלום על ישראל וכשראיתי את המדינה אמרתי 'וואו, כאן אני רוצה לגור'".
"התקשרו מלא פעמים"
בצעד יוצא דופן החליטה יאנה לעזוב את הספורט ועלתה לארץ, שם החלה ללמוד עברית. למרות שעזבה את התחום, באוקראינה לא ויתרו על המטפסת המצטיינת. "התקשרו אלי מלא פעמים וביקשו שאחזור כי קיבלתי מקום באולימפיאדה. היה לי ממש קשה. בכיתי, אבל ידעתי שאני רוצה לחיות בישראל. זה היה החלום שלי בעבר, כמו לכל ספורטאי, אבל רציתי גם להיות ישראלית, להיות כמו החיילות שראיתי".
לאחר שסגרה קצוות פתוחים באוקראינה בכל הקשור למחויבויות שלה לנבחרת הטיפוס, היא התייצבה בגיל 22 בבסיס החינוך מחווה אלון, למדה עברית "ידעתי שלוש מילים - שלום, שירותים, מזגן". ומשם לתפקיד של לוחמת בתותחנים. "נסעתי פעם ברכבת, ראיתי חיילות עם כלי נשק ואמרתי שאני רוצה להיות כמוהן. הייתי בשוק, לא הכרתי דבר כזה קודם לכן. לא הייתי חייבת להתגייס, אבל הרגשתי צורך לעשות את זה. להיות חלק מהמדינה".
יאנה ויתרה על הטיפוס המקצועי. כיום היא גרה בראשון לציון עם הוריה ומשרתת כלוחמת חוד בגדוד שמפעיל משגרי MLRS.
בכל סוף שבוע היא יוצאת לטיפוס, על מנת לתחזק את התחביב, אבל לאולימפיאדה היא כבר לא תגיע.
למרות שעל חלום אחד היא ויתרה, היא יצרה כאן חלומות חדשים. "סיימתי עכשיו תואר ראשון בכלכלה באוקראינה, והמטרה שלי היא לבנות עסק בישראל שקשור לספורט. בינתיים, אני מרגישה שיש לי משפחה שנייה בתותחנים. השתתפתי במשימות שבחיים לא האמנתי שאבצע ואני מרגישה שאני עושה משהו חשוב למדינה. אנחנו מוכנים לקרב.
"אני גם מחכה לקורס נתיב, כי אני רוצה להיות יהודייה. אני עדיין אוהבת את אוקראינה, אבל עכשיו ישראל היא גם המדינה שלי", היא מסכמת בחיוך גדול.