יחסי עבודה

אסטרטגיה לדיאלוג חברתי

"שיתוף פעולה - מילת המפתח": כיצד לחזק את 'המודל המשולש' במשק הישראלי?
טריפרטיזם, המכונה בישראל גם 'שולחן עגול', הוא מודל המעגן דיאלוג וקבלת החלטות משותפת בין נציגי העובדים, המעסיקים והממשלה | כנס שקיימה האגודה הישראלית לחקר יחסי העבודה הציג את חשיבות השיטה לא רק ליציבות והתפתחות הכלכלה, אלא גם לחיזוק הדמוקרטיה

מה צריך לקרות כדי שנציגי העובדים, המעסיקים והממשלה בישראל יעצבו במשותף את המדיניות הרצויה לעולם העבודה, ומדוע הסכמה כזו חיונית לכלכלה ולדמוקרטיה? השאלה הזו עמדה במרכזו של כנס בנושא מודל ה'טריפרטיזם', המכונה בישראל גם 'שולחן עגול' – מודל של דיאלוג מתמשך וקבלת החלטות משותפת של ארגוני העובדים, ארגוני המעסיקים והממשלה, הנהוג במדינות מערב אירופה וגם בארגון העבודה הבינלאומי. את הכנס, שהתקיים אתמול (חמישי) באוניברסיטת תל אביב, הפיקו האגודה הישראלית לחקר יחסי העבודה, ארגון העבודה הבינלאומי וקרן פרידריך אברט.

"בתחום יחסי העבודה, מילת המפתח היא שיתוף פעולה. זה נושא חשוב מאוד להסתדרות ולעומד בראשה ארנון בר-דוד", אמר מנכ"ל ההסתדרות, עו"ד אופיר אלקלעי. "בכיפופי ידיים לא מגיעים לשום מקום. יו"ר ההסתדרות הנוכחי בר-דוד וקודמו אבי ניסנקורן הבינו את הצורך בשולחן עגול של ההסתדרות, המעסיקים והממשלה, אבל יש צד בעייתי במשולש הזה וזו הממשלה. נכון שאנחנו במשבר פוליטי מתמשך של בחירות והקמת ממשלה, אבל אני חושב שהממשלה גם קודם לכן לקחה צעד אחורה. ההסתדרות והמעסיקים משתפים פעולה, למשל בנושא של הצלת מפעלים ושמירתם בארץ, והממשלה אינה נמצאת שם".

מנכ"ל ההסתדרות, אופיר אלקלעי: "נכון שאנחנו במשבר פוליטי מתמשך של בחירות והקמת ממשלה, אבל אני חושב שהממשלה גם קודם לכן לקחה צעד אחורה. ההסתדרות והמעסיקים משתפים פעולה, למשל בנושא של הצלת מפעלים ושמירתם בארץ, והממשלה אינה נמצאת שם"

אלקלעי הצביע על שורה של הישגים שהובילו ההסתדרות והמעסיקים בשיתוף פעולה תוך הצגתם בפני המדינה בדרישה להחלתם על כלל המשק באמצעות צווי הרחבה: העלאת שכר המינימום, חוק פנסיה חובה, שילוב עובדים עם מוגבלויות בשוק העבודה וקיצור שבוע העבודה.

"את סין וויאטנם לא נוכל לנצח בעלות העבודה. אנחנו יכולים לנצח אם נכניס טכנולוגיה למפעלים שלנו", הוסיף אלקלעי, והדגיש כי ההסתדרות רואה חשיבות עליונה בשיפור השירות לאזרח ויכולותיהן התחרותיות של החברות הפרטיות. "נושא הלימודים הטכנולוגיים, הכשרת עובדים וטיוב עובדים לא מתבצע היום מספיק טוב. הממשלה מנסה לעשות לבד, המעסיקים עושים משהו, אבל חסר שיתוף הפעולה. גם במוסדות ההשכלה הגבוהה רוב מה שלומדים הוא לא פרקטי". אלקלעי הדגיש את החשיבות ליצירת מערכי הכשרה ולימודים אקדמיים המותאמים למשק מתוך שיתוף פעולה בין הגורמים השונים בו – ובכלל זאת הכשרה במהלך תקופת העבודה.

"דיאלוג חברתי שמזין ערכי יסוד"

פרופ' גיא מונדלק מהפקולטה למשפטים ומהחוג ללימודי עבודה של אוניברסיטת תל אביב הציג בכנס את המהות מאחורי מודל הטריפרטיזם: "כשאנחנו מדברים על טריפרטיזם, אנחנו מדברים על הסדרה ולא על רגולציה של יחסי העבודה, במסגרת מוסדית מוסדרת עם נציגים של המדינה, העובדים והמעסיקים – הפועלים כשותפים שווים. הרעיון הוא מבנה המושתת על שיתוף פעולה, התייעצות, פשרה ומשא ומתן. טריפרטיזם אינו חשוב כשלעצמו. זו אסטרטגיה שמזינה דיאלוג חברתי, ודיאלוג חברתי מזין ערכי יסוד. אלו ערכי יסוד? ארגון העבודה הבינלאומי מדבר על צדק חברתי, דמוקרטיה שוויונית, יישוב סכסוכים בדרכי שלום והתפתחות כלכלית".

פרופ' גיא מונדלק: "הבחירות בישראל אינן עוסקות בנושאים של שבוע העבודה הארוך וכמה כסף יהיה לנו כשנפרוש לפנסיה.אם יש דיאלוג חברתי, אנחנו למעשה 'מאלצים' את המערכת לדבר על השאלה החברתית הקלאסית של העבודה על כל משמעויותיה, כמקור הכנסה, כמקור להתפתחות אישית"

"ההנחה היא שדיאלוג חברתי מסייע לקדם את הערכים הללו, וזה לא מובן מאליו", הבהיר מונדלק, והדגיש כי בעוד שהמודל הטריפרטיסטי נפוץ ברבות ממדינות אירופה, הוא איננו חלק מהמסורת הדמוקרטית של המדינות האנגלו-סאכסיות. "אם ישנה דמוקרטיה, ודברים צריכים להיעשות דרך הפרלמנט והכנסת – למה צריך לצד הכנסת גם מבנה מוסדי של 'דיאלוג חברתי' בין המדינה, העובדים והמעסיקים?", הציג מונדלק את הלך החשיבה השולל את הטריפרטיזם. לדבריו, התשובה לכך נובעת מהקושי של המערכת הפוליטית להכיל ריבוי של נושאים. "ברור לנו שהבחירות בישראל אינן עוסקות בנושאים של שבוע העבודה הארוך וכמה כסף יהיה לנו כשנפרוש לפנסיה. מערכת הבחירות אינה מספיק מפותחת".

"אם יש דיאלוג חברתי, אנחנו למעשה 'מאלצים' את המערכת לדבר על השאלה החברתית הקלאסית של העבודה על כל משמעויותיה, כמקור הכנסה, כמקור להתפתחות אישית וכו'", אמר מונדלק, "יש משמעות לדיאלוג חברתי, כי הוא מדבר על כך שאנחנו לא רק מביאים את האינטרסים שלנו, אלא גם משנים אותם מתוך תהליך למידה משותף ומתמשך. חייבים לבחון את עצמנו מחדש, לאתר את זירות הפשרה".

לדבריו של מונדלק, המודל הטריפרטיסטי מבוסס תמיד על פשרה, אך עשוי להציע יציבות גדולה יותר למערכת יחסי העבודה, בין היתר תוך פיתוח היכרות ארוכת טווח בין נציגי הגורמים השונים, והבנה טובה יותר שלהם האחד את השני. הוא תלוי במבנה ריכוזי של ייצוגיות, הן של העובדים והן של המעסיקים, ובמידת הלגיטימציה שמקבלים נציגיהם סביב לשולחן העגול: הן כמי שמביאים את 'קול השטח' לדיון, והן כמי שאמורים לגבש בקרב הציבורים אותם הם מייצגים לגיטימציה לפשרה המתגבשת לבסוף במטרה לרתום אותם כדי ליישם אותו.

"המעסיקים וההסתדרות מתואמים ביניהם הרבה יותר מאשר עם הממשלה"

אילן לוין, הממונה על השכר באוצר בשנים 2008-2012 וכיום מנהל את אגף משאבי אנוש בהתאחדות התעשיינים, הצביע על תיאום גבוה בין ארגוני העובדים לארגוני המעסיקים בישראל, לעומת תיאום נמוך בין הממשלה למעסיקים או לעובדים. "המעסיקים וההסתדרות מתואמים הרבה יותר טוב ביניהם מאשר הממשלה מול המעסיקים או הממשלה מול ההסתדרות, וזה חלק מהבעיה", אמר לוין, "התחושה כשאתה נמצא במשרד האוצר, לפחות בשנים בהן הייתי שם, הייתה שלהסתדרות ולמעסיקים ברור מאוד מה צריך לשנות – וכל מה שצריך זה לבוא לממשלה ולקחת ממנה את הכסף. סליחה אם אני אומר אמירות לא מחבקות. התחושה היא שמאזן הכוחות לא תמיד זהה".

לדבריו של לוין, הקושי להרכיב בישראל שולחן עגול יציב נובע בין היתר מסיבות פרסונליות של בעלי התפקידים בהנהגת הארגונים ובמערכת הממשלתית. "יש פעמים ששיתוף הפעולה יותר טוב או פחות טוב. בתקופה שאני הייתי היה תיאום מאוד טוב בין שרגא ברוש לעופר עיני. כתוצאה מהתיאום הזה רמי בלינקוב שהיה ראש אגף התקציבים התפטר מתפקידו". לוין הוסיף כי "המערכת במדינת ישראל היא דמוקרטית, פוליטית ולכן מאוד מושפעת מדעת הקהל. ככזו היא גם לא יציבה, והמצב הפוליטי הנוכחי ממחיש את זה. קשה לעשות תכנון ארוך טווח כי האג'נדות משתנות". עם זאת לדבריו, דווקא חוסר יציבות זה הוא ההופך את שיתוף הפעולה הטריפרטטי לחשוב ולנחוץ יותר לייצוב המשק.

מנכ"ל משרד העבודה והרווחה: "לא תמיד צריך להגיע לשימוש בהורדת השאלטר כאמצעי להגעה לפשרה"

"הנושא של גישור, הידברות ופתרון בעיות הולך ומתרחב לתחומים נוספים ולא רק ביחסי העבודה, אלא גם בבתי משפט קהילתיים ומערכות אחרות", אמר מנכ"ל משרד העבודה והרווחה אביגדור קפלן. "זה הפך כלי חיובי מאוד, שאתו אפשר להגיע לפתרונות בלי משברים שגורמים לנזקים והתרסקויות. כך למשל חוקק בישראל חוק המחייב זוג שמתגרש לקיים לפחות שתי פגישות בחסות עובד סוציאלי כדי להביא אותם לנתיב של גישור והסכמה, במקום בהליך משפטי, שמי שמתפרנס ממנו הם עורכי הדין שמלווים כל אחד מהצדדים בסכסוך."

אביגדור קפלן: "גישור, הידברות ופתרון בעיות הולכים ומתרחבים לתחומים נוספים ולא רק ביחסי העבודה, אלא גם בבתי משפט קהילתיים ומערכות אחרות. זה הפך כלי חיובי מאוד, שאתו אפשר להגיע לפתרונות בלי משברים שגורמים לנזקים והתרסקויות"

קפלן ציין כי הוא מתנגד לחוק בוררות חובה בסכסוכי עבודה, אך הציע לעגן חובת גישור בין הצדדים בטרם יציאה לשביתה. "אני חושב שלא צריך להגיע לבוררות חובה, אבל כדאי למסד חובה להגיע לכמה מפגשים של ניסיונות גישור והידברות. כשמתקיימים כמה מפגשים כאלה יכולה להיווצר דינמיקה שמגיעה להסכמה. אפשר לקחת את זה גם ליחסי העבודה ולא תמיד להגיע לשימוש בהורדת השאלטר כאמצעי להגעה לפשרה – אפשר להגיע אליה גם בלי הסכסוך הכבד".

"הגישורים בביה"ד לעבודה מונעים אלפי ימי שביתה בשנה"

רבים מהדוברים את חשיבותו של בית הדין לעבודה, כמוסד מרכזי הממש את עקרונות שיתוף הפעולה בין המדינה, המעסיקים והעובדים – באמצעות מינוי נציגי עובדים ומעסיקים לצד השופטים המקצועיים היושבים בדין ומייצגים את המדינה. עו"ד מיכל וקסמן-חילי, מנהלת אגף עבודה ומשאבי אנוש בהתאחדות התעשיינים, הצביעה על חשיבות הליכי הגישור המבוצעים בבית הדין הארצי לעבודה. "חשוב להבין שהגישורים הללו נולדו על רקע צורך הולך וגובר לגישורים שיתבצעו ויצליחו. הפלטפורמות האחרות הקיימות לצערי פחות עובדות, ובית הדין הארצי נכנס במטרה למנוע אלפי ימי שביתה יקרים בשנה. הגישורים שם בכל זאת מצליחים משום שיש שם 'אוטוריטות בתחומם' שזוכים לאמון הצדדים ונתפסים כאובייקטיביים" אמרה.

בדבריה התייחסה עו"ד וקסמן-חילי לוויכוח שעוררה עתירה לנציב הקבילות על השופטים, שקבע כי פרקטיקה זו אינה מעוגנת בחוק. "אם המערך הזה לא יוכל להמשיך ולהתקיים כפי שהוא בעקבות ההמלצות – חייבים לייצר מנגנון חלופי עם אוטוריטות, עורכי דין מהשורה הראשונה, שופטים בדימוס, שיוכלו להביא את הצדדים להידברות ולמנוע שביתות מיותרות. חשיבות ההידברות היא גבוהה במיוחד, ודאי כשמדובר ביחסי עבודה מתמשכים".

מה ישראל יכולה ללמוד מארגון העבודה הבינלאומי?

הכנס הוקדש לציון 100 שנים לארגון העבודה הבינלאומי (ILO), שהוקם לאחר מלחמת העולם הראשונה ופועל כיום לצד האו"ם. הארגון מורכב מנציגי ממשלות ברחבי העולם, לצד נציגי איגודים מקצועיים ונציגי איגודי המעסיקים. ההחלטות, האמנות וההמלצות של הארגון מתקבלות במודל של הסכמה משולשת, בין נציגי הסקטורים השונים בארגון. בכנס התארחה עו"ד ולרי ואן גות'הם ממחלקת ממשל וטריפרטיזם ביחידת חוקי העבודה של הארגון, ששיתפה בחוויות ובתובנות מעבודה במודל הטריפרטיסטי.

עו"ד ולרי ואן גות'הם, ארגון העבודה הבינלאומי: "בצד העובדים, הטריפרטיזם צריך לשלב את כל ענפי העבודה ובכללם גם עקרות בית, עובדים מ'השוק הבלתי פורמאלי', ועובדים מתצורות העסקה חדשות כמו עובדי כלכלת הפלטפורמות ופרילנסרים. יש לוודא גם שכל סוגי המעסיקים מיוצגים"

"בארגון העבודה הבינלאומי, טריפרטיזם זה ה'מודוס אופרנדי' (שיטת פעולה – נ.כ.) הבסיסי", סיפרה ואן ג'ותהם, העובדת בארגון בעשור האחרון, "כל המוסדות המרכזיים של הארגון מבוססים עליו. זה חשוב במיוחד כשזה מגיע לכתיבת אמנות והמלצות. הן תוצר של דיונים טריפרטטיים אינטנסיביים, ודוגמה גם לקונצנזוס בינלאומי. בגלל המבנה הייחודי הזה, הן מחייבות גם את המדינות השותפות לגיבושן".

ואן גות'הם סיפרה על התנסותה האישית מהדיונים על האמנה בנושא מניעת הטרדה והתעמרות בעבודה שנחתמה בארגון ביוני האחרון. "הייתי במזכירות שניסחה את האמנה וכך חוויתי את נושא הטריפרטיזם מבפנים", סיפרה, "ברמה הבינלאומית החלוקה היא לא רק בין עובדים, מדינות ואיגודים; בנושאים כאלה יש התפלגויות גם בתוך הקבוצות – בין הממשלות השונות, וארגונים העובדים והמעסיקים השונים בינם לבין עצמם. זה מעניין לראות איך מייצרים הסכמות משותפות המתחשבות לא רק בזירה המשולשת, אלא גם בהבדלים התרבותיים בין החברים השונים בארגון".

על מנת שהטריפרטיזם יהיה רלוונטי, צריך לוודא שכולם מיוצגים בו

"טריפרטזם נראה לעיתים קל יותר על הנייר מאשר במציאות" הוסיפה ואן גות'הם, "הביקורת המוכרת ביותר על הטריפרטיזם היא שהוא מייצג פרקטיקות שהיו נפוצות בעבר ואינו מייצג את מבנה החברה היום, בין היתר על רקע הירידה בשיעור ההתאגדות, ולצידה ההתרחקות של החברה מהקולקטיביות לאינדיווידואליזם". לדבריה, על מנת שהטריפרטיזם יהיה רלוונטי, צריך לוודא שכולם מיוצגים בו. "בצד העובדים, זה אומר שילוב של כל ענפי העבודה ובכללם גם עקרות בית, עובדים מ'השוק הבלתי פורמאלי', ועובדים מתצורות העסקה חדשות כמו עובדי כלכלת הפלטפורמות (כגון 'אובר', וולט וכדומה, נ.כ.), פרילנסרים. יש לוודא גם שכל סוגי המעסיקים מיוצגים. שם, האתגר הוא משני קצוות הקשת – הן ייצוג הארגונים הבינלאומיים והן ייצוג המעסיקים הקטנים, סקטורים שלא תמיד מיוצגים היטב בארגוני המעסיקים הלאומיים".

אתגר נוסף עליו הצביעה ואן גות'הם הוא שילובה של החברה האזרחית, שאיננה חלק מהמבנה הטריפרטטי, בשיח על עיצוב עולם העבודה. "צריך למצוא איך לשלב גם אותם בשיח ובוויכוח. השאלה היא איך? וזו שאלה שאנחנו מתחבטים בה. זו כמובן שאלה רגישה מאוד כמובן. צריך לוודא שהחדר רחב עד כמה שאפשר, ושזה לא בא על חשבון השותפים הטריפרטטיים. נדרש לוודא שהגורמים הללו מעורבים בשיח בכל מקום שהוא מתרחש, ובייחוד ברמה הלאומית סביב סוגיות הנוגעות לעבודה".