ביקורת סרט: רצח כתוב היטב – מבוים ומשוחק היטב לא פחות

לאחר הפסקה קצרה ביקום “מלחמת הכוכבים”, הבמאי והתסריטאי ראיין ג’ונסון (Rian Johnson) חוזר לאזור הנוחות שלו – קולנוע ז’אנרי שמעקם את החוקים. ג’ונסון הביא לנו בעבר את “בריק”, פילם-נואר שמתרחש בבית ספר תיכון, ואת “לופר”, סרט על מתנקשים שמקבלים ג’ובים מהעתיד. כעת יוצא “רצח כתוב היטב” (Knives Out), תעלומה בלשית בסגנון אגתה כריסטי – וכמו תמיד, ג’ונסון לא יתן לסרט שכזה פשוט לקרות בצורה הטבעית והמצופה.

רצח כתוב היטב – העלילה

הרלן ת’רומבי הוא סופר גדול ומפורסם, אותו משחק כריסטופר פלאמר (Christopher Plummer). ההתמחות של ת’רומבי – תעלומות רצח. למרבה האירוניה, ת’רומבי עצמו נמצא מת בבוקר שלאחר יום הולדתו. מותו של ת’רומבי מעורר חשדות, ולחקירת המוות התמוה מזומן הבלש הפרטי בנואה בלאנק, אותו משחק דניאל קרייג (Daniel Craig). בלאנק משוכנע לחלוטין שת’רומבי נרצח על ידי אחד מבני משפחתו, והוא לא ינוח עד שלא יגלה מי הרוצח.

בלאנק נעזר בחקירתו במרתה קבררה, האחות הסיעודית של ת’רומבי המנוח. את מרתה משחקת אנה דה ארמס (Ana de Armas), שהייתה לחברתו האמיתית היחידה של ת’רומבי. גם היא מאמינה בצדק, אבל הבלש בלאנק הוא טיפוס מוזר. הוא לא תמיד משכנע כבלש אפקטיבי, ואולי זה לטובה – גם למרתה יש מה להסתיר.

צבעוני להחליא

“רצח כתוב היטב” מציג קאסט מאוד צבעוני של דמויות. להרלן יש משפחה גדולה מאוד – שלושה ילדים, נשואים כולם, ושלושה נכדים כתוצאה מכך. כל אחד ואחד מחברי משפחתו הוא טיפוס, כזה שאפשר היה לעשות עליו סרט משלו, או לפחות פרק בסדרה. כדי לבטא את השונות של הדמויות האלה ואת הגרנדיוזיות שלהן, יש צורך בקאסט שחקנים צבעוני לא פחות.

בין השחקנים ב”רצח כתוב היטב” תמצאו את ג’יימי לי קרטיס (Jamie Lee Curtis), דון ג’ונסון (Don Johnson), מייקל שאנון (Michael Shannon), טוני קולט (Toni Collette), ואת כריס אוונס (Chris Evans) שמצליח להיות מקסים גם כשהוא משחק טיפוס דוחה ונאלח במיוחד. כל אלה, יחד עם הבלש בלאנק ושחקנים נוספים, מייצרים על המסך הרבה מאוד רעש. זה, כמובן, מצופה מתעלומת בלשים בסגנון – הדוגמה הקלאסית היא, כמובן, “רצח באוריינט אקספרס” של אגתה כריסטי.

ההבדל הוא שב”רצח באוריינט אקספרס” אנחנו לומדים לחבב את רוב הדמויות תוך כדי שאנחנו חושדים בהן. תעלומות בלשים מציגות קבוצה של אנשים מעניינים ומסקרנים, לפעמים לא נעימים, אבל תמיד כאלה שאנחנו רוצים לדעת עליהם יותר. יש מעט מאוד דברים לאהוב בדמויות שג’ונסון כתב ל”רצח כתוב היטב”, ועוד פחות כאשר אנחנו רואים כיצד הן רוקמות עור וגידים בידי השחקנים הללו. אבל זה, כמובן, נעשה לחלוטין בכוונה.

ללעוג באהבה

“רצח כתוב היטב” הוא לא סתם סרט בלשים. ראשית כל, הגיבור של הסרט אינו הבלש – שזה כבר חריג למדי. הגיבורה, מרתה האחות הסיעודית, היא נקודת המבט המושלמת על משפחת ת’רומבי – היא מכירה אותם היטב, יותר טוב משהם מכירים את עצמם לפעמים, אבל היא לא בת משפחה. לא משנה כמה הם יגידו לה שהם אוהבים אותה ושאכפת להם ממנה, ברור לחלוטין שהיא אדם זר בשבילם – היא מהגרת ענייה שדואגת שאביהם הקשיש יקח את התרופות שלו. היא לא מעניינת אותם באמת.

לכן המבט שלה הוא גם המבט שלנו – כל האנשים האלה, נחמדים ככל שיראו במבט ראשון, הם טיפוסים די מרגיזים. גם על הנחמדים שבהם אי אפשר לסמוך באמת. והבלש? הכוונות של בנואה בלאנק טובות, אבל נדמה שהוא עצמו מעין דמות מספר בלשים זול ולא מתוחכם, והוא עצמו מרגיש לעתים זול ולא מתוחכם – מלא ברוח וחסר כל תוכן. מרתה רוצה בסך הכל להתאבל על מותו של המטופל שלה, שלפני מותו היה גם לחבר קרוב.

אבל אנחנו לא מרתה. אנחנו צופים בסרט, וכצופים כל המוזרות הזאת מזכירה לנו שמה שאנחנו רואים זה סרט בלשים. זה גורם לנו לחשוב על הסרט עצמו, על סרטים וספרים כמוהו, ועל כמה כל זה מטופש. למה בלש בעל סגנון דיבור ססגוני מושיב משפחה מורחבת באחוזה ענקית ונואם להם נאומים קטנים? ולמה זה אמור לפתור את הרצח? ולמה אנחנו צופים בזה? התשובה לשאלה האחרונה קלה – כי אנחנו אוהבים את זה.

אולי כי כבר ספגנו עשרות שנים של שרלוק הולמס והרקול פוארו, או כי אנחנו נהנים לראות טיפוסים נאלחים מתפתלים באי-נחת בזמן שמתשאלים אותם בחקירת רצח, אבל אנחנו אוהבים את הבלש האקצנטרי, אנחנו אוהבים את החשודים החשודים, ואנחנו נהנים מכל ההתעסקות הזאת – במיוחד כשדרך עיניה של מרתה אנחנו רואים את הכל באור מעט יותר מציאותי, מה שהופך את הביזארי לביזארי עוד יותר.

ישנן שתי דמויות נוספות בסרט, שהופכות אותו לפרקטי במיוחד – זוג שוטרים. אחד הוא בלש ותיק ששמח מאוד שבנואה בלאנק המפורסם עור בחקירה, אבל מגלגל עיניים על כל מסקנה מופרעת של הבלש. השני הוא שוטר מעט פחות מנוסה, שקרא את כל ספריו של ת’רומבי, הוא מעריץ נלהב של כל נושא הבלשים והוא מתמוגג מכל דבר קטן שבלאנק אומר.

כמו שאתם כבר מבינים, השוטרים האלה הם אנחנו – לפעמים בלאנק מטופש, לפעמים הוא מרשים, ותמיד לשני השוטרים יש תגובה לזה. התגובה שלהם מייצגת את התחושה שלנו, הצופים, וכל אחד מאתנו בכל רגע נתון יסכים עם אחד מהם – או שמה שקורה פה מטופש להחריד, אבל בוא נראה לאן זה הולך, או שזה פשוט מושלם, מופלא, ובבקשה בבקשה תנו לנו עוד מזה ומיד!

בשורה התחתונה

“רצח כתוב היטב” אכן כתוב היטב. הוא גם עשוי היטב, ומשוחק לעילא ולעילא על ידי שחקנים שבאו בעיקר ליהנות, ולא להסתבך יותר מדי. העבודה שלהם לא הייתה מורכבת במיוחד, ובינינו – גם התסריט לא מתאמץ ממש. הכל פשוט עובד באלגנטיות. הסרט מסתמך על כך שאנחנו נשתף איתו פעולה. הוא רוצה שנכיר את הז’אנר, שנקשיב טוב טוב למה שהסרט מספר לנו, ומשם הכל כבר יקרה מעצמו.

יש ביניכם אנשים שלא יאהבו את “רצח כתוב היטב”. חלקכם לא תבינו למה הדמויות מתנהגות ככה, למה העלילה כל כך מוזרה ולמה לעזאזל אני ממליץ לכם על בזבוז הזמן הזה. אני רוצה להאמין אבל שמדובר בקבוצה קטנה של אנשים. אם אתם אוהבים תעלומות רצח, אם אתם נהנים מבלשים מוזרים ומוגזמים, “רצח כתוב היטב” הוא סרט שצוחק על עצמו, וצוחק קצת עליכם גם – ועושה את זה באהבה רבה מאוד.