אנדי ואין דיין

הוא יודע לנצח בליגה אבל לא בפלייאוף, השחקנים של קנזס סיטי מתים עליו ואפילו בפילדלפיה האקסית עדיין סוגדים לו. אחרי 20 שנה בלי תואר, אנדי ריד רוצה ללכת הפעם עד הסוף ועל הדרך להפריך את הדעה לפיה מאמנים שמנים לא יכולים לזכות בסופרבול

by

משקלו של אדם אינו עניינו של אף אחד. איש רחב ממדים יכול להיות מושא ללעג או לדאגה, אבל בכל הקשור לתחום המקצועי, כל עוד הוא עושה את העבודה שלו מותר לו לאכול פיצות ולהעלות את רמת הסוכר בדם. הלא דוביד שווייצר ושלמה שרף הגיעו להישגים עצומים ואיש בישראל לא תהה האם כמה קילוגרמים לכאן או לשם יכולים להשפיע על תוצאת משחק.

ובכן, יש ענף אחד שבו זה לא ממש מדויק. ב-NFL רווחת הדעה שסיכוייו של מאמן שמן להוביל קבוצה לזכייה בסופרבול נמוכים יותר. זה, כמובן, קוריוז, הרי יש גם מאמנים רזים שלא זוכים בסופרבול, אבל להתייחסות המבודחת נכנס קורטוב של רצינות. למשל, דרך ההסבר לפיו אדם שדורש מהשחקנים שלו לשמור על אתלטיות ואורח חיים ספורטיבי ולא מעניק דוגמה אישית, פוגע במסר שהוא מנסה להעביר. נניח שהרופא שלכם יגיד לכם לעשות דיאטה כשהוא עצמו עב בשר או יצווה עליכם להפסיק לעשן עם סיגריה ביד, האם תקחו את ההמלצה שלו ברצינות המרבית?

יותר מדי זמן בלי שיהיה לו סופרבול. ריד לאחר הניצחון של קנזס סיטי על טנסי בגמר ה-AFC (צילום: Gettyimages)

כשאנדי ריד עבר מפילדלפיה לקנזס סיטי ב-2013, דיווח כתב NFL.COM אד ורדר כי "ריד לא עלה על הטיסה לביתו החדש קנזס סיטי, ואני תוהה אם זה קרה בגלל עודף משקל על המטוס". ורדר התנצל מאוחר יותר, אבל הקשר בין ריד למשקל ולהישגים שלו כבר קועקע במהלך 20 שנותיו ב-NFL. כמובן שהסיבה האמיתית שונה לחלוטין, אבל ריד עדיין מאייש את משבצת "המאמן השמן שלא יכול לנצח".

בלילה שבין ראשון לשני יעלה ריד, 61, בפעם השנייה בחייו כאחד משני המאמנים הראשיים בסופרבול. הוא עשה את זה פעם אחת, בתחילת 2005 עם פילדלפיה. שלוש שנים ברציפות לפני כן הגיעו האיגלס לגמר החטיבה, הפעם עברו שלב אחד יותר, וכל זה בשש עונות בלבד של ריד במועדון. בואו נגיד באנדרסטייטמנט: הוא מאמן לא רע בכלל.

ועדיין, ככל שאתה צובר ותק ללא תואר, כך מתעצב לו הנראטיב. טוני דאנג'י הפך את הגנת טמפה ביי באקנירס לאחת הטובות בהיסטוריה לאורך זמן, אבל בסופרבול לא הצליח לזכות. הוא נכנס למשרת המאמן הראשי של הבאקנירס ב-1996 ורק כעבור עשור הניף את גביע לומבארדי עם אינדיאנפוליס. ואם דאנג'י הצמיח כזו תדמית של לוזר אחרי עשר שנות בצורת בלבד, מה יגיד ריד, שתקופת היובש שלו כפולה?